מוסר על עמוס ט:ו

וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: מַחֲלֹקֶת בַּבַּיִת סוֹפוֹ לֵיחָרֵב, מַחֲלֹקֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת סוֹפוֹ לְהִתְפַּזֵּר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמֵם. מַחֲלֹקֶת בָּעִיר שְׁפִיכַת דָּמִים בָּעִיר. שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַדָּרִין בְּעִיר אַחַת וְכֵן שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין וּבֵינֵיהֶן מַחֲלֹקֶת סוֹפָן לָמוּת, וְלֹא עוֹד שֶׁמַּחֲלֹקֶת בֵּית דִּין חֻרְבַּן עוֹלָם. תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה יֵשׁ שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט' ו'): "הַבּוֹנֶה בַשָׁמַיִם מַעֲלוֹתָו". אֵימָתַי? בִּזְמַן "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ", כְּלוֹמַר בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶאְגָּדִין בַּאֲגֻדָּה אַחַת וּבְשָׁלוֹם זֶה עִם זֶה.

בני, תשמרו עצמכם מן המחלוקת, שכל מי שיושב לו מן המחלוקת, הרי זה מכובד בפני הבריות, כענין שנאמר (משלי כ, ג) כבוד לאיש שבת מריב וגו'. ואמרו חז"ל ומה אם מריבה שהיא של אדם עצמו כבוד לו אם כבשה, קל וחומר מריבה שאינה שלו, והוא מכניס עצמו לתוכה. וכן הוא אומר (משלי כו, יז) מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו. ואמרו חז"ל מחלוקת בבית סופו ליחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד אלא שסופו להישמם. מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר. שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת והן שתי בתי דינין וביניהן מחלוקת, סופן למות. ולא עוד אלא שמחלוקת בית דין חורבן עולם. תדע שכן שכל זמן שיש שלום בפמילייא של מטה, יש שלום בפמילייא של מעלה, שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו אימתי בזמן (עמוס ט, ו) ואגדתו על ארץ יסדה. כלומר בזמן שישראל נאגדין באגודה אחת ובשלום זה עם זה.

ובספרי כיוצא בו, (תהלים כג, א) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, אלמלא אני, לא היית יושב בירושלים. וכן הוא אומר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, ע"כ: