מוסר על קהלת א:יד

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּתַב בְּקֹהֶלֶת: רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. פֵּרוּשׁ: אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֶבֶל שֶׁלָּהֶם הוּא דִּבְרֵי שֶׁמֶץ וְדֹפִי — הֶבֶל כָּזֶה אֵינוֹ עוֹלֶה לְמַעְלָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, אֶלָּא אָזִיל וְשָׁט תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לְכָל עִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ הֶבֶל. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ הֶבֶל בְּדִבּוּר, כֵּן יֵשׁ הֶבֶל בְּמַעֲשֶׂה. וְאִם יֵשׁ הֶבֶל שֶׁל מִצְוָה, אֲזַי מִיָּד אוֹתוֹ הַהֶבֶל עוֹלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּמִתְעַטֵּר לְמַעְלָה וְיַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְאִם הָאָדָם מְדַבֵּר דִּבְרֵי שָׁוְא, אֲזַי הַהֶבֶל שֶׁל פְּעֻלָּה זוֹ אָזִיל וְשָׁט בְּעָלְמָא. וּמִיָּד כְּשֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל זֶה הָאָדָם, אֲזַי אוֹחֵז הַהֶבֶל בְּנִשְׁמָתוֹ וְזוֹרְקֵהוּ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת וּמְיַסֵּר אוֹתוֹ מְאֹד. וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. פֵּרוּשׁ: אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֶבֶל שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ עוֹלֶה לְמַעְלָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, אֶלָּא אָזִיל וְשָׁט תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ — אֲזַי הוּא גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ. וּבִפְרָט מִי שֶׁהוּא פּוֹגֵם בְּדִבּוּרוֹ וְדוֹבֵר דְּבָרִים שֶׁל כִּעוּר עַל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם, אֲזַי הֶבֶל זֶה מְקַטְרֵג.