אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃
קב הישר
וְהַכַּת הַמַּשְׁחִיתִים הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל נִקְרֵאת רָעָה, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תְּהִלִּים צא, י): "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה". וַהֲרֵי זֶה הָאָדָם דּוֹמֶה לְחוֹלֶה, אֲשֶׁר לְפָנָיו כָּל מִינֵי מַאֲכָל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, וְאֵינוֹ יוּכַל לִטְעֹם מִפְּנֵי הַחוֹלֶה רָעָה, וְאֵין לוֹ יִתְרוֹן בְּכָל מַעֲשָׂיו לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי אִם הַתַּכְרִיכִים, אֲשֶׁר מַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּקֹהֶלֶת (ו, ב): "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָאֱלֹהִים עשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד... וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים... זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא". עַל כֵּן יִרְאֶה הָאָדָם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. וְטוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְאָז טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִהְיֶה נִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב, וְיִהְיֶה טוֹב לוֹ גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא.