מוסר על קהלת ט:א

עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִקַּח כָּל אֵלֶה הַדְּבָרִים וְלָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, וְיַחֲשֹׁב תָּמִיד שֶׁעֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים תָּמִיד בְּכָל הָאָרֶץ. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל: אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר מַה שֶּׁאַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּגָלוּי. וַה' הוּא אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁכַּוָּנָתְךָ לְשֵׁם שָׁמַיִם, לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכָיו לְפָנָיו לְהַצִּילְךָ מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל דְּבָרִים רָעִים. וְאִם יֶאֱרַע לְךָ אֵיזֶה הֶזֵּק אוֹ מִקְרֶה — תְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי לְעֵיל. וְאִם תַּצְלִיחַ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּבְמַשָּׂא וּמַתָּן, וּפַרְנָסָה שֶׁלְּךָ הוּא בִּרְוָחָה — אַל תֹּאמַר: חָכְמָתִי עָמְדָה לִי, כִּי צָרִיךְ לֵידַע כִּי לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְכִי הַכֹּל מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא, וְעַל כֻּלָּם תִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם. וּבְכָל יוֹם תֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֹא לְפִי פְּעֻלָּתוֹ — הֵן לְטוֹבָה, הֵן לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם — וּבִגְלַל זֶה יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, וּבְכָל מַעֲשֶׂיךָ תַּשְׂכִּיל וְתַצְלִיחַ, אָמֵן.