מוסר על קהלת ט:ד

וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ט':ד') כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. פֵּרוּשׁוֹ – שִׁבַּח חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה וּפְעֻלַּת הַמִּצְוָה וְהַשָּׂגַת מַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהוּא הַבִּטָּחוֹן הַנִּמְצָא לַאֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל הַחַיִּים. וּפֵרוּשׁ – כִּי לְכֶלֶב הַחַי כִּי הָאָדָם הַפָּחוּת בַּחַיִּים יָכוֹל לְהוֹסִיף מַעֲלוֹת בְּנַפְשׁוֹ מָה שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן הֶחָכָם הַצַּדִּיק הַמֵּת. וּבְמָקוֹם אַחֵר בִּזָּה וְגִנָּה הָעוֹלָם הַזֶּה לְעִנְיַן הַשָּׂגַת תַּעֲנוּגָיו וּכְבוֹדוֹ. וְאָמַר (קהלת א':ג') מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. עוֹד אָמַר (קהלת ד':ב') וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.

ומה נעשה כי דלים אנחנו, מוצא לכסף אין להחזיק התורה ולומדיה – ולזאת נחפש דברים לחזק ידים רפות, לעוררם בדעת ובתבונה אל הלימוד המוסרי, המעותדה לבל מרפא לחלי הנפש, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל האמור בה, למען תהיה תקוה טובה לאחריתינו, כי כל אשר יחובר אל החיים יש בטחון, אם במוסרי יתלו להתהפך מרע לטוב, ולהוציא יקר מזולל, וד' הטוב יחזק לבבינו, אם נהי' ממזכי הרבים אשר אין חטא בא על ידם:

ואולם אנו מוצאים כאן גם את הצד השני של המטבע, כי למרות חוצפתו האיומה של פרעה כלפי שמים והתמרדותו כנגד אלהים עד שתיארוהו כאילו אין בו לב, עדיין לא ניטל ממנו כוח הבחירה לטובה כי מי ״אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון״ (קהלת ט). ואותו פרעה הרשע חזר לבסוף בתשובה ובא לידי הכרה בה׳, כפי שמציינים חז״ל: ״הפה שאמר ׳מי ה׳ אשר אשמע בקולו׳, הוא הפה שאמר: ׳ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים׳״ (מכילתא בשלח א).