מוסר על קהלת ט:ה

וְיִתָּכֵן כִּי יִקֶר מִקְרֶה הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הָרָשָׁע מִדֶּרֶךְ פְּתַיּוּת. כִּי הַפֶּתִי אוֹמֵר לְשַׁבֵּחַ טוֹב הוּא, אִם הָיוֹ יִהְיֶה עַל דְּבַר אֱמֶת, וְאִם תִּהְיֶה תְּמוּרָתוֹ. וּמִבְּלִי הַדַּעַת שַׁבֵּחַ הוּא אֶת הַמֵּתִים. כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל הָרְשָׁעִים רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ בַּחַיִּים. וּמֵתִים קְרוּיִים שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט':ה') וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. וְהַשְּׁגָגָה הַזֹּאת עוֹלָה זָדוֹן כִּי לֹא יֶאֱהַב הָעֶבֶד אֶל הָאָדוֹן. אִם יֶאֱהַב מְשַׂנְאָיו וִיקָרֵב רְחֵקָיו. הֲלֹא לָהֶם לָדַעַת מִדֶּרֶךְ הַדַּעַת כִּי כֵן. וְנֶאֱמַר (משלי ג':ל"ה) וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ פֵּרוּשׁוֹ.