וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ אֱמָר־נָ֨א שִׁבֹּ֜לֶת וַיֹּ֣אמֶר סִבֹּ֗לֶת וְלֹ֤א יָכִין֙ לְדַבֵּ֣ר כֵּ֔ן וַיֹּאחֲז֣וּ אוֹת֔וֹ וַיִּשְׁחָט֖וּהוּ אֶל־מַעְבְּר֣וֹת הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּפֹּ֞ל בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנַ֖יִם אָֽלֶף׃
שני לוחות הברית
ועל ענין שבולת זה נאמר גאות אפרים, אמר נא שבולת, ויאמר סבולת (שופטים יב, ו). תמצא גאות אפרים במלחמת גדעון, וליפתח אמרו פליטי אפרים אתה גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה, על כן לא יוכלו לדבר שבולת רק סבולת בסי"ן. ויש עוד רמז בכאן, בפרק רבי עקיבא (שבת פט, א) אמרו, חמשה שמות היה לו להר סיני, שמשם ירדה שנאה לאומות העולם. והר סיני הוא סין כמו שזכר בראש מסעי מורה על שנאה כנ"ל. והנה אומות העולם הם בעלי גאוה, כדאיתא במאמר לא מרובכם וגו', על כן אמרו סבולת עם סי"ן ודו"ק. ורות שהיתה בת מלך והיה בה מדת הענוה, ואנכי לא אהיה כאחת שפחתך (רות ב, יג), אמרה אלקטה (נא) [ב]שבלים (שם ב, ב), ויצא ממנה דוד שאמר (תהלים כב, ז) ואנכי תולעת וגו' ודו"ק: