מוסר על שיר השירים א:ח

אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ (ס)

שני לוחות הברית

כל הענייני פרה קשים ומה לנו להאריך בקושיות. אמנם הרשיון ניתן להתבונן בכל האפשר. ר' משה דרשן שהביא רש"י דבריו יוכיח. שלמה המלך ע"ה אמר אחכמה והיא רחוקה (קהלת ז, כג), לא אמר ולא חכמתי. והענין מחכים תמיד באיזה רמזים אבל והיא תוכיות עצמיות שלה רחוקה. וכן משמע במדרש (ב"ר יט, ג) ר' יצחק פתח, כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה וגו', אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה וחוקר בה ושואל בה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, עד כאןהגה"המי שהיה דורש וחוקר ומבין בעומק הענין, ובא לידי הבנה שלא יוכל לירד לעומקן, אזי חכם יחשב. וכענין שאמרו חכמי המחקר על הבורא יתברך, תכלית מה שנדע הוא שלא נדעוך. כלומר שירדנו כל כך בעומק ההשגה, שהשגנו שלא נוכל להשיגך. וזהו שרמז (שה"ש א, ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים, כי אתה כנסת ישראל שהיא היפה בנשים, כי כולה כנסת ישראל בת זוגו להשם יתברך, יפיפות שבה היא לא תדעי, שהם משיגים שאינם יכולים לידע:
ועל זה רמז הפסוק (תהלים עג, כב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, וקשה למה אמר בהמות בלשון רבים, בהמה היה לו לומר. אלא דוד המלך ע"ה דיבר דרך ענוה, אמר בהמות, כי אני שני פעמים בהמה, האחד שלא אוכל לירד לעומק הענין, ולא זו אלא אף זו, שאני בהמה ולא באתי אפילו להשגה להשיג שאי אפשר לי להשיג. כי זוהו חכמה מי שמשיג מה טעם שלא אוכל להשיג, וזהו אמרתי אחכמה והיא רחוקה, כלומר כשאני משיג שהיא רחוקה ולא אוכל להשיג, אזי אני חכם שאני משיג שלא אוכל להשיג:
ובזה יובן מדרש רבה פרשת ויקהל (מח, ג) בפסוק (שמות לו, א) וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, בהמה כתיב, שניתן חכמה לאדם ובהמה. הענין אלו החכמים לא היו דומים לבצלאל, מכל מקום לא היו רק בהמה פעם אחת, כי ידעו שאינם יודעים עומק המדות כולם דמשכן, ובצלאל בצל אל היה:
. הרי שהיה דורש וחוקר כו' אלא שלא עמד על בורי', משא"כ כל התורה שעמד על בוריה על כן כפל בכל התורה כולה וק"ל. אף אני אעשה זאת לבאר כפי מיעוט שכלי:
שאל רבBookmarkShareCopy

קונטרס שפת תמים

ובאמת צריך האדם ללמד את עצמו מידות מאבותינו ע״ה, וכמו שכתוב בשיר השירים אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן וגו' וכמו שפירוש רש״י שם. והנה מצינו ביעקב אבינו ע״ה, אף שהיה בן יצחק שהיה עשיר גדול יותר מאבימלך כמו שכתוב בתורה, אף על פי כן לא שאל מאת הקדוש ברוך הוא כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש, כמו שכתוב בתורה אם יהיה אלקים עמדי וגו׳ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ולכאורה תיבות לאכול וללבוש יתר הוא, אבל באמת ניחא, דידוע דמדרך העשירים להתנהג בעניני סעודתן בדרך גבוה, כי יותר מתפזר ממה שהוא אוכל. וכהאי גוונא בעניני מלבוש, להיות לו בגדים שהוא לובש על בשרו, וגם בגדים להתראות בו בין הסוחרים, מינים ממינים שונים, וכיוצא בזה הרבה. אבל יעקב אבינו אף שגדל בבית יצחק אבינו שהיה עשיר גדול עד מאד, לא בקש מאת ה׳ יתברך כי אם ההכרחיות, לחם לאכול ובגד ללבוש ולא יותר.
שאל רבBookmarkShareCopy

שמירת הלשון

וְאַעֶתִּיק מַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַל פָּסוּק בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, וְנָבוֹא אַחַר כָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ, וְהוּא: הַכָּתוּב אוֹמֵר (שיר השירים א' ז'): "הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם" וְגוֹ'. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: שֶׁאוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ: הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה צֹאנְךָ וְאֵיכָה תַּרְבִּיצֵם בַּצָּהֳרָיִם בְּגָלוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁהִיא עֵת צָרָה לָהֶם כְּצָהֳרַיִם, שֶׁהִיא עֵת צָרָה לַצֹּאן? וְהֵשִׁיב עַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שם ח'): "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן" וְגוֹ'. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י הַדֻּגְמָא: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ כְּנֵסִיָּתִי וַעֲדָתִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים בִּשְׁאָר אֻמּוֹת, אֵיכָה תִּרְעֶה וְתִנָּצְלִי מִיַּד הַמְצִיקִים לָךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם וְלֹא יֹאבְדוּ בָּנַיִךְ, הִתְבּוֹנְנִי בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹרָתִי וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי וּמִצְוֹתַי, וּלְכִי בְּדַרְכֵיהֶם. וְאַף בִּשְׂכַר זֹאת תִּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ אֵצֶל שָׂרֵי הָאֻמּוֹת. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָהוּ (ל"א כ'): "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים וְכוּ' שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה" וְגוֹ'. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה, מַה דְּהֵשִׁיב הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעָה שֶׁמִּצְוָה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ? אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן עָמֹק, דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁאֲלָה עֵצָה, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת בָּעֵת הַזּוֹ, שֶׁאָנוּ מְחֻסָּרִין הַשְׁפָּעָה וְגַם מֻכְפָּלִים בְּצָרוֹת מְרֻבּוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית אוֹתָנוּ לְסַלֵּק מֵעָלֵינוּ עֹל הַתּוֹרָה אוּלַי יוּקַל עַל יְדֵי זֶה מֵעָלֵינוּ עֹל גָּלוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן "תִּרְעֶה", שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הַשְׁפָּעָה, "וְאֵיכָה תַּרְבִּיץ" כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י. הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקִּבֵי הַצֹּאן", הַיְנוּ שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא מַה שֶּׁאָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻרְגָּלִים כִּמְעַט בְּכָל תְּפִלָּה, שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְכוּת אָבוֹת, הַיְנוּ, אִם נֵלֵךְ מְעַט בְּדַרְכֵיהֶם. וְאַף שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג אֲפִלּוּ מְעַט מִן הַמְּעַט מִדַּרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְאַף כִּי לֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלָיו הַכָּתוּב (יהושע י"ד ט"ו): "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקַים", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (בראשית רבה פרשה י"ד ו'): זֶה אַבְרָהָם, וּשְׁאָר הָאָבוֹת מִסְּתָמָא גַּם כֵּן כְּעִנְיָן זֶה. מִכָּל מָקָּוֹם אִם נִרְאֶה לִתְפֹּס כְּפִי מַה שֶּׁיַּשִּׂיג שִׂכְלֵנוּ מִדַּרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְלֶאֱחֹז מְעַט מֵהַנְהָגָתָם בַּקֹּדֶשׁ, תּוֹעִיל לָנוּ זְכוּתָם הָרוֹמֵמָה לַהֲבִיאֵנוּ לְכָל טוֹב. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, אִם נִתֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, כָּתֵף סוֹרֶרֶת וְלֹא נִרְצֶה לֵילֵךְ כְּלָל בְּדַרְכֵיהֶם, בְּוַדַּאי לֹא לְהוֹעִיל וְלֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לָנוּ מַה שֶׁנַּזְכִּיר זְכוּתָן.
שאל רבBookmarkShareCopy