מוסר על שיר השירים ב:יז

עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃ (ס)

קב הישר

וְרַבִּי חִיָּא יָתִיב וּבָכִי וְאִתְגַּנַּח. פָּתַח וְאָמַר (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, יז): "סֹב דְּמֵה לְךָ, דּוֹדִי, לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" — אִתְפַּתַּח תַּרְעָא דְּפַרְגּוֹדָא, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָיֵל רַבִּי חִיָּא, שֶׁהָיָה יָרֵא לִכָּנֵס בְּלֹא רְשׁוּת. זָקִיף רַבִּי שִׁמְעוֹן עֵינָיו וְאָמַר: שֶׁמָּא אִתְיַהַב רְשׁוּת לְמָאן דְּאִיהוּ אַבְּרָאֵי שֶׁיִּכָּנֵס? קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָזִיל לְרַבִּי חִיָּא. אָזִיל אֶשָּׁא מִדּוּכְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עַד דּוּכְתֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קוֹזְדִיפָא דִּנְהוֹרָא דְּקִלְטְרָא לְבַר, וַאֲנָא הָכָא? (פֵּרוּשׁ: נִיצוֹץ פַּטִּישׁ יִהְיֶה בַּחוּץ, וּמֵאִיר וְלֹא יֵיעוֹל?!) אִתְאַלֵּם פּוּמֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא. כֵּיוָן דְּעָאל לְגוֹ, מָאִיךְ עֵינוֹי, וְלָא זָקִיף רֵישֵׁיהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ: קוּם הַעֲבֵר יָדָךְ אַפּוּמֵיהּ, דְּלָא רָגִיל בְּהַאי! קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ אַפּוּמֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא וְאָמַר: חֲמָא עֵינַי דְּלָא חֲזִינָא!
שאל רבBookmarkShareCopy