כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃ (ס)
כד הקמח
ובמדבר סיני רבה (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציא אותו שלם ועושין כלי זכוכית כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים שנא' (דניאל ג) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, ואף לעתיד לבוא הם נכנסין לגיהנם ועכו"ם נכנסין לגיהנם אלו נכנסין לתוכה ואובדין וישראל יוצאין מתוכה בשלום שנא' (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה וגו' כי אני ה' אלהיך מחזיק בימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך, לכך משלם בחול ולעתיד לבא משלם בככבים מה הככבים מזהירין בכל הרקיע כך הם מזהירין לעתיד לבא שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו וגו'. ולמה נמשלו כככבים ולא כחמה ולבנה אלא אברהם נמשל לחמה ויצחק ללבנה ויעקב לככבים לעתיד לבא החמה והלבנה בושים שנאמר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה והככבים אינם בושים כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה. יצחק בשביל עשו ואלופיו. הכוכבים אין להם בושה כך יעקב אין לו בושה שנא' (ישעיה כט) לא עתה יבוש יעקב וגו' שכולם צדיקים שנאמר (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. מה הככבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו כך הצדיקים אוהבין זה לזה. גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל שנאמר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע. גדול השלום שניתן לענוים שנא' (תהלים לז) וענוים יירשו ארץ וגו'. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר (שם קיט) שלום רב לאוהבי תורתך וגו'. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנא' (ישעיה כד) וכל בניך למודי ה' וגו'. גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנא' (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום. ע"כ במדבר סיני רבה:
שני לוחות הברית
עוד שם מדרש, פרה, אלו ישראל (הושע ד, טז) כי כפרה סוררה סרה ישראל. אדומה, אלו ישראל, (איכה ד, ז) אדמו עצם מפנינים. תמימה, אלו ישראל, (שה"ש ה, ב) יונתי תמתי. אשר אין בה מום, אלו ישראל, (שם ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. אשר לא עליה עול, זה דורו של ירמיה שלא קבלו עליהם עולו של הקדוש ברוך הוא. הנה זה המדרש כמעט סברא הפוכה ממדרש הראשון. עוד קשה, מה רומז אלו ישראל בכמה פעמים:
שני לוחות הברית
וזה לשון הרקנאטי, ובענייני הפסח אתן לך כלל אחד. כבר ידעת כי גאולת מצרים היתה ע"י מלאך הגואל בכח השם הגדול, זהו אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. והשה מן הפסח רומז אליה (רצה לומר מדת מלכות), וזהו רמז זאת חקת הפסח. וכבר נודע כי זאת היא מדת מלכות תקרא ג"כ חקה. ועל כן כל בן נכר לא יאכל בו, לדחות ממנה כחות הטומאה והקליפות. ובעבור היתה כלולה מהרחמים, על כן צוה להיות זכר, כי המדות כוללות זו את זו כענין שאמרו רז"ל (ברכות יא, ב) להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. וצוה ג"כ להיות תמים, כי הוא בא לרצון שם הנכבד רמז לשכינה שנאמר בה (שה"ש ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כי מאחר שבא לשום שלום בעולם, כל מדות הדין ספו תמו והכל שלום היפך ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה, והבן זה מאוד: