אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃
כד הקמח
מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה בחמה איומה כנדגלות (שיר השירים ו׳:י׳). פסוק זה מדבר בנפש הצדיק שכ"ז שהיא משתדלת בתורה ובמצות ובמעשים טובים הולכת מעילוי לעילוי ועולה ממדרגה למדרגה מארבע מדרגות שיש לנפש, המדרגה הראשונה שהיא שקועה בתאוות הגופניות והשגתה חלושה ועל כן צריך לחנך לנער על פי דרכו. המדרגה השנית בהגיעו לכלל מצות שאז הנפש יתחזק כח השגתה והיא משתדלת במצות ובמעשים טובים. המדרגה השלישית בהגיע האדם לזמן שלמות השכל והוא בהיותו בן ארבעים שנה. המדרגה הרביעית בהגיעו לימי הזקנה שהם נקראים ימי הרעה וחשך לגוף וכל עסקו והשתדלותו אינו אלא בדרכי הנפש שהם העבודה והתפלה והוא זמן החשק בהקב"ה שהוא דבוק בו בסוף. וכנגד ד' מדרגות אלו שיש לנפש המשיל שלמה בחכמתו את הנפש לד' ענינים, והם סוסיא רעיה כלה יונה, והם ארבע פרשיות (שיר השירים א׳:ט״ו) לסוסתי ברכבי פרעה (שם) הנך יפה רעיתי (שם ב) יונתי בחגוי הסלע (שם ד) אתי מלבנון כלה, המשילה תחלה לסוסיא יפה המקושטת והמנהיגים ינהגוה לכל מקום שירצו כנגד המדרגה הראשונה אשר לנפש שהיא חלושה מאד ומנהיגי הגוף ינהגוה לכל מקום שירצו, וכן הנער מקשט את עצמו ומסלסל בשערו. ואחרי כן המשילה לרעיה כנגד המדרגה השנית שהיא מתחברת אל המצות ואל המע"ט. ואחרי כן המשילה ליונה הדבקה בבן זוגה כנגד המדרגה השלישית שהוא דבק בשכלו והוא שלם בו, ואמרי כן המשילה לכלה כנגד המדרגה הד' שהוא זמן הזקנה שהנפש נכספת וכלה לשוב לשרשה כענין שכתוב (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. וע"כ הזכיר הכתוב הזה שהתחלנו בו ד' מעלות של אור זו למעלה מזו שהנפש מתעלה ומוספת אורה בכל אחת מהן עד שתהא מגעת אל התכלית, וזהו שאמר כמו שחר כלבנה כחמה כנדגלות. תחלה המשיל את הנפש לאור השחר והוא הכוכב המאיר בשחר וכשאמר כמו שחר כאלו אמר כמו כוכב השחר לפי שיש לו נגה על שאר הכוכבים והוא הנקרא אילת השחר והלל בן שחר מלשון בהלו נרו. וכונת המשל הזה כי כשם שכוכב השחר הוא אור חלוש ויתערב עמה שחרות השחר כן הנפש בתחלת השגתה היא חלושה ויתערב עמה הנערות, ולכך אמר יפה כלבנה כדי להגדיל האור כי אור הלבנה גדול מאור השחר, וכך הנפש תגדל אורה והשגתה מצד ידיעת המצות ולימוד התורה, ומפני שאור הלבנה נוטה אל השחרות ואפילו גוף הלבנה בעיגול שלה נוטה אל שחרות מעט ואין אורו בהיר ועוד שהאור שלה מושאל מן החמה לכך הוסיף ואמר ברה כחמה כדי להגדיל האור, ולהמשיל אור הנפש לאור השמש שהוא אור בהיר ואינו נשאל אלא אורו מעצמו כן הנפש אורה מעצמה, ולכך נמשלה הנפש לשמש. ומצינו יעקב אבינו ע"ה שנקרא שמש, שכן אמרו במד' (בראשית כ״ח:י״א) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש שמע מלאכי השרת שהיו אומרים בא השמש בא השמש, ויוסף אמר עליו (שם לז) והנה השמש והירח, וכן דרשו ז"ל אמר יעקב מי הגיד ליוסף ששמי שמש, וכדי להמשיל שלמות הנפש אל שלמות האור שהוא המאור הגדול ולכך הזכיר כאן ברה כחמה, ועדיין אפשר להבין בדבר זה כי על דרך האמת השמש אין לו שלמות לא בעצמותו ולא בפעולתו, לא בעצמותו שהרי הוא לוקה כמו הלבנה או הכוכבים ולא בפעולתו שאע"פ שתועלת השמש רבה בנמצאים כלם אין התועלת מבלי נזק כי הוא מזיק את העולם ברב החמימות, ואין ראוי להמשיל אור הנפש אלא לאור שאינו מקבל לקות ושיהיה מועיל ולא מזיק, לכך אמר כנדגלות והם כתות של מלאכי השרת וקראם נדגלות על שם שהכתות ההם עשוים דגלים דגלים, וזהו שאמר איומה כנדגלות שהן אור שכלי כאור הנפש לא גופני כאור האמה, וההשגה הזאת תכלית הנפש שהיא למעלה מן השמש. וכמו שדרשו (קהלת ב׳:י״א) ואין יתרון תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו יתרון הא על השמש יש לו. וכן מצינו ביהושע ששתק את השמש ואמר לו (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום. ומזה ראה שלמה בחכמתו להזכיר בכתוב הזה ארבע אורים זה למעלה מזה. אור השחר. אור הלבנה. אור החמה. אור הנדגלות. והן הכתות של מלאכי השרת וזה כנגד ארבע מדרגות שיש לנפש זו למעלה מזו ועל כן הזכירם כסדר בקטן החל ובגדול כלה, וכל העילוי הזה שיש לנפש עד שתהא מגעת אל התכלית אינו אלא בלימוד התורה והמצות, וזהו שאמרו ז"ל רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות:
אורחות צדיקים
וְנִגְאֲלוּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, דִּכְתִיב (שם ד לא): ״וַיַּאֲמֵן הָעָם״. וְאָמְרוּ שָׁם: כָּל הַמְּקַבֵּל מִצְוָה אַחַת בֶּאֱמוּנָה – כְּדַאי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהַגָּלוּיוֹת מִתְכַּנְּסוֹת בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ח): ״תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה״; וְאוֹמֵר (הושע ב כב): ״וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה״.
שני לוחות הברית
וזהו ענין ארבע כוסות של יין, אף ההתפשטות מחכמה ובינה בחסד וגבורה הכל שב אל אחוזתו להיובל שהוא הגאולה, ומשם יצאו ישראל לחירות. ומן המצר קראתי י"ה, דהיינו שם אלהים מצד ה'י' ומצד ה'ה' בחכמה ובינה. והחמץ והשאור נשבתו בל יראה ובל ימצא, ומהיין נעשה יין משומר הושם ב'כוס' ישועות בגימטריא 'אלהים', ואז שם אלהים י"ה מלא כולו רחמים, ונתרבה השמירה בסוד נטירותא יתירתא. וזהו סוד מצה שמורה, כי אלהים במילואו עולה מצה במילואו, בתנאי כשתכתוב צדיק בק', וסימנך אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג, י), כזה 'אלף' 'למד' 'הי' 'יוד' 'מם' עולה ש', וכן מצה במילואו עם התיבה כזה 'מם' 'צדיק' 'הי'. וגם בלא 'ק', כשתמלא ה'ה' ב'י' יהיה מילוי 'מצה' במספר אלהים מרובע כזה 'א' 'אל' 'אלה' 'אלהי' 'אלהים' עולה ר', וכן מילוי מצה 'מם' 'צדי' 'הי' עולה ר' עם המלה. וכן ריבוע מצה שוה למילוי אלהים ב'י' עם חמש אותיות כזה 'אלף' 'למד' 'הי' 'יוד' 'מם' עולה ש"ה עם ה' אותיות אלהים, וכן עולה ריבוע מצה כזה 'מ' 'מצ' 'מצה'. וסוד מצה שמורה מורה על שמירה היתירה בעצם הבינה עם החכמה. ונודע כי מילוי שם יהו"ה בחכמה ובינה עולה ע"ב וס"ג כזה 'יוד' 'הי' 'ויו' 'הי', 'יוד' 'הי' 'ואו' 'הי', וכן עולה מצה. והנה מצד מלכות נקרא לחם עוני, אבל מצד הבינה מצה עשירה ומצה שמורה. ומתקרב לזה ארבע כוסות יין נמשכין מיין המשומר, ובזה מסולקין כל החמץ ושאור דהיינו הקליפות. והנה כל רמזים שכתבתי בסוד ארבע כוסות הכל כולם הם אמת, אף שהם מבחינות שונות, הכל הולך אל מקום אחד ומעוררות זיווג העליון ולפי מה שכתבתי שרומזים לשני הזיווגים חכמה ובינה תפארת ומלכות. מצאתי רמז נפלא בכתבי הקודש דתלמידי האר"י ז"ל כי ארבע שמות הייחוד דהיינו יהו"ה אהי"ה עולים חק"ל סוד חק"ל של תפוחין גימטריא לבנון וסימנך אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד, ח). וכן עולה רבוע אדנות קכ"ו כזה 'א' 'אד' 'אדנ' אדנ"י עם י"ב אותיות אדנות דהיינו 'אלף' 'דלת' 'נון' 'יוד', הכל ביחד חק"ל, ואז נתבטל כל חמץ שהוא הקליפה, וחמץ עולה גם כן חק"ל והוא פני השדה חוצה ובל יראה ובל ימצא. ואז גילה רינה ודיצה בערב תאכלו מצות.