מוסר על שיר השירים ד:טז

רוּחַ צָפוֹן מְנַשֵּׁב מֵחֲצִי הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר. וְתָנָא: תְּלַת מֵאָה אַלְפִין רוּחִין סוּפָה וּסְעָרָה אָתִין עִמֵּיהּ, וְהוּא קָשֶׁה לְכָל מִלֵּי, אֲבָל לִבְנֵי מַרְעִין הוּא טוֹב, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְרִירוּת, וּמֵחֲמִימוּת דְּאִית בִּבְנֵי מַרְעִין יֵשׁ לָהֶם נַחַת רוּחַ בַּקְּרִירוּת הָאֵלּוּ. וְתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אָמַר: בְּהַהִיא שַׁעְתָּא נָפְקָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִנּוּן עָלְמִין סַגִּיאִין לְאִשְׁתַּעֲשַׁע עִם צַדִּיקִים דִּבְגַן עֵדֶן, וְקוֹל כְּרוּז קוֹרֵא וְאוֹמֵר: "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵּימָן לְהַפְרִיחַ בְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן", דְּתָנָא: בִּזְמַן שֶׁהָרוּחַ צָפוֹן מְנַשֶּׁבֶת בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְנַס לְגַן עֵדֶן, אֲזַי כָּל הָאִילָנוֹת וְכָל הַבְּשָׂמִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן נוֹתְנִים רֵיחַ וּמְזַמְּרִים לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דִּבְרֵי הַיָּמִים א טז, לג): "אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיַּעַר מִלִּפְנֵי ה'", וְכָל מַלְאֲכֵי מַעְלָה וְכָל הָרְקִיעִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהָאוֹפַנִּים מִזְדַּעְזְעִים וּפוֹתְחִין אֶת פִּיהֶם רִנָּה וְשֶׁבַח לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, עַד שֶׁנִּכְנַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַצַּדִּיקִים לְגַן עֵדֶן, וְזֶהוּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

וְהִנֵּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ, כִּי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה. וְלָכֵן כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה תְּחִלָּה בִּמְדִינוֹת צָפוֹן, שֶׁהוּא פּוֹלִין לִיטָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵּימָן. כִּי בִּתְחִלָּה יִהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַגְּאֻלָּה מִצַּד צָפוֹן, וְאַחַר כָּךְ 'וּבוֹאִי תֵּימָן'. וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים.