מוסר על שיר השירים ה:ג

פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת־כֻּתָּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם׃

מסילת ישרים

וְאָמְרוּ (נזיר כג, ב): לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁלְּפִי שֶׁהִקְדִּימָה בְּכִירָה לַצְּעִירָה, זָכְתָה וְקָדְמָה אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לַמַּלְכוּת.
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ואסור בתשמיש המטה, והוא בדוגמא עליונה, כי הכלה ביום הזה מקבלת האם העליונה, ולפיכך נקרא יום הכפורים לרמז לשניהם. ולפי שביום זה מקבלת משם, אין המלך משמש מטתו, אבל זמן התשמיש כשמקבלת מן האב העליון, והסוד בזה (בראשית כ, יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, ולפיכך ותהי לי לאשה. ולטעם הזה, באה הקבלה הקדושה באיסור תשמיש המטה ביום זה, והדברים מופלאים ויקרים למעלה ידועים לזוכים אליהם וישרים למוצאי דעת. (עיין בפרדס סוף פכ"א משער מהות וההנהגה)הגה"הזה לשון מהרמ"ק בספר עבודת יום הכפורים, יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה, סוד הזה הוא לגלות עליהם י' שערי הבינה והם מצד החסד שבה. והענין כי המזון נשפע אל התחתונים מצד החסד, כאמרו הזן את העולם כלו בחן ובחסד, ולהראות שאין המזון היום מהחסד המתגלה שהוא הגשמי, אלא בחסד הנעלם למעלה שהוא מזון הנשמה, ובעשר שעריה אנו ניזונים, לכך אסור באכילה ובשתיה, שהוא שפע מתייחס אל המדות התחתונות, אלא שפע העליון הדק, ואנו ניזונין מזיו השכינה כמלאכים בדקות. עוד טעם שני, כי מזון התחתונים ומחייתן הוא על ידי החסד המקבלת חכמה על ידי החסד שבבינה, והיא משפעת בתפארת ובמלכות, ועל ידי יחודם נשפע למטה. ואמנם ביום זה תפארת ומלכות מאירים מחסד שבבינה לבד, בלא הצטרפות החכמה, ולכך אין יחודם ביום הזה. ולזה אסור באכילה, שאין מזון ואכילה ושתיה שהוא על ידי ייחוד תפארת ומלכות מצד החסד, נמצא זה בסוד חסד שבבינה דהיינו י' שערים מחמשים המפורסמים:
ואסור ברחיצה, זה מטעם כי הוא לגלות עליהם עשרה שערים שבבינה, והם מצד הגבורה שבה סוד המים היורדים בגבורה, שכן נקראים גבורות גשמים ויורדים בקולות, ואף אם הם בחסד הם מתחלפים מן החסד אל הגבורה בסוד צפון ודרום כדפירש הרשב"י ע"ה, וכבר שנו ופירשנו בפרדס בשער סדר האצילות. ולהראות שאין הרחיצה היום ממימי הגבורה שהם מים גשמיים, אלא בגבורה הנעלמת למעלה שהיא רחיצת הנשמה מצד מ"י כדפירשתי לעיל, ובעשר שערים אנו מתרחצים ומתלבנים, לכך אסור ברחיצה הגשמית העבה המתייחסת אל המדות התחתונות, אלא שפע עליון הדק, ואנו מתרחצין ומתלבנים מזיו השכינה כמלאכים. עוד טעם שני, כי המים התחתונים הם על ידי גבורה המקבלת משרשה שבחכמה על ידי גבורה שבבינה, והיא משפעת בתפארת ובמלכות, ועל ידי זיווגם נשפע למטה, ואמנם ביום זה תפארת ומלכות מאירין מגבורה שבבינה לבד בלא הצטרפות החכמה, ולכך אין יחודם ביום הזה. ולזה אסור ברחיצה, שאין מים שהם על ידי תפארת ומלכות מצד הגבורה נמצאים, וזה בסוד גבורה שבבינה, דהינו עשר שערים מהחמשים הידועים:
ואסור בתשמיש, כי בהיות היחוד הכוונה לייחד תפארת ומלכות המדות המתגלות עם זיווגם למטה, ואמנם ביום זה הזיווג בסוד הרוחניות לפעול באותיות וכיוצא נשמות נעלמות לא בגשמי כלל, לכך אסור בזיווג הגשמי, שאין זיווג למטה בתפארת ומלכות כלל. עוד טעם שני, כי הייחוד לנו הוא להורות על זיווג בתפארת עם המלכות, וביום זה אין להם ייחוד, מטעם כי יחוד הוא על ידי סוד דו פרצופין הנעלמים בבינה יונקים משרשיהם שבחכמה, כי משם הוא הייחוד כדפירש בזוהר פרשת אמור (ח"ג ק, ב), וגם אמנה אחותי בת אבי היא, אך לא בת אמי ותהי לי לאשה (בראשית כ, יב), ולכן ביום הכפורים שאינם יונקים משרש הנעלם בחכמה אלא ממה שהם בבינה, לכן אסור בתשמיש המטה, וזה בסוד תפארת ומלכות שבבינה, דהיינו עשר שערים מהחמשים שבה כנודע:
ואסור בסיכה, מטעם כי השמן הוא נשפע מצד הימין על ידי הנצח, ובהיות הסיכה למטה יורה היות השמן מצד הגשמי נפעל על ידי הנצח המתגלית, ואינו כן, שאין השמן והסיכה היום על ידי הנצח המתגלית אלא על ידי הנצח הנעלמת שבבינה בסוד הרוחניות שמן משחת קדש שהנשמות סכות ביום זה כמלאכים, לכן אסור בסיכה גשמית, ואנו סכין בשמן הדק בסוד הנשמה. עוד טעם שני, כי השמן הוא נמשך לתחתונות על ידי הנצח המקבלת מנצח שבבינה ומקבלת מנצח שבחכמה שמשם עיקר השמן כנודע, והנצח ממשיכו על ידי ייחוד תפארת ומלכות שבו, ואמנם ביום זה תפארת ומלכות מאירין מנצח שבבינה לבד בלא הצטרפות החכמה, ולכך אין יחודם ביום זה, ולזה אסור בסיכה, שאין שמן נמצא, שהוא על ידי ייחוד תפארת ומלכות מצד הנצח הנעלמת, וזה בסוד נצח שבבינה, דהיינו עשר שערים מהחמשים שלה:
ואסור בנעילת הסנדל, כי נעילת הסנדל למטה יורה על סוד הסנדלים והנעלים שבמלכות, שעליהם נאמר, מה יפו פעמיך שהם נצח והוד בנעלים שהם מטטרון וסנדלפון, ולהיות שאין הייחוד ביום קדוש זה למטה אלא למעלה, ואין ברגליה סנדלים כאומרו (שה"ש ה, ג), רחצתי את רגלי איככה אטנפם, לכן אסור בנעילת הסנדל, וראוי להיות הרגלים בלי סנדל כי הנעילה עתה בדקות. עוד טעם שני, כי הנעלים מורה על השפעת הרגלים שהם נצח והוד בסנדלפון ומטטרון, ושפע זה נמצא להם ממה שהתפארת מתייחד עם המלכות בסוד ההוד הנעלמת בבינה ומשם שרשה בחכמה. ולהיות ביום זה שאין הייחוד נמצא אל התפארת והמלכות מפני שאינם יונקים מחכמה אלא מבינה לבד, והרגלים יחפים בלי סנדל ואין סנדלפון ומטטרון יונקים כלל שאין ייחוד, לכך אסור בנעילת סנדל. וזה בסוד ההוד שבבינה, דהיינו עשר מחמשים שערים שיש בה:
נמצא חמשה ענויים בסוד ה' עילאה, שהיא י"ה בסוד חמשים שערים המתגלים ביום הזה, ויש לטעמים אלו גילוי מהזוהר והתיקונים זער שם זער שם. עד כאן לשון מהרמ"ק:
מצאתי כתוב, יום כפורים גדול ונורא למה לא חמור יותר משבת, ושבת זדונו סקילה, ויום כפור כרת או מלקות. ויש לומר יום כפורים זוהר לבן מתגלה, על כן גם העונש ברחמים:
איסור סיכה משום דנגידא דמשחא רביתא עילאה נגיד בכולהו ספירות, על כן לא יסוך למטה. ובתשעה באב להיפך, למעלה לא נגיד על כן גם למטה אסור. סנדל ומנעל אסור ביום כפורים, מטטרון וסנדלפון חייצי באפא דשכינתא דלא יקרב תמן חד מאינון סטרי, כמד"א, מה יפו פעמיך בנעלים, וביום כפור דהנהו סטרי מטמרי תחות תהום, לא צריך לנטירותא דנעלים מטטרון וסנדלפון. ובט' באב להיפך, לא מהני חציצה ראו גוים באו מקדשה, עד כאן מצאתי. וענין מטטרון וסנדלפון ומנעל וסנדל, תמצא בפרדס בשער אבי"ע, ובפרק ב' משער הכינויים וכל המקובלים האריכו בזה:
:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ומשמע מכתבי הקודש דהאר"י ז"ל, שהטבילה תהיה סמוך לקבלת שבת, וכן רחיצת רגלים בחמין, כי גם ברחיצה יש סודות. ומצאתי בכתבי הקודש שלו בזה הלשון, ומה טוב ומה נעים שבכל ערב שבת וערב יום טוב ירחץ רגליו במים חמין, לפי שהשכינה רגליה בחול יורדת מות, ובשבת מעלה אותם אז למעלה, ונכללים בשלשה ספירת נצ"ח הו"ד יסו"ד, בגדול"ה גבור"ה תפארת, וכן בכל העולמות בסוד שבעה. וזהו שאמר (שה"ש ה, ג) רחצתי את רגלי איככה אטנפם, ברדת למטה לקליפות. וטעם מים חמין בערב שבת עם מוצאי שבת, בספר הזהר דשלהובא עולה בערב שבת מגיהנם עם נפשות הרשעים הנכנסים בגן עדן, ויכוין אז בגניבת רגליו אחר הרחיצה והטהרה בשם סנדלפון אשר הוא סנדל לרגלי שכינה ערב שבת כאשר מתקשט עצמה לזיווג ליל שבת, ואז רוחצת רגלי שכינה, ואחר רחיצת המנחה היא לסנדלפון ברגליה ליכנס לפרגוד לזיווג. ואחר אשר ירחץ רגליו האדם ערב שבת במים חמין, כאשר ילבש בגדיו הטובים, ובפרט אם יהיו לבנים יהיה יותר טוב כמו שביארנו בסוד ד' בגדי לבן עיין שם, ויצא השדה כדי להקביל השבת:
שאל רבBookmarkShareCopy