וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃
שמירת הלשון
עוֹד שָׁם: זַכָּאִין חוּלְקַיהוֹן דְּאִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל יוֹמָא, וַי לְאִנּוּן דְלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, דְּלֵית לְהוֹן חוּלָקָא וְלָא אִתְיַדְעִין בֵּהּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וּמַאן דְּזָכֵי בַּהּ בְּהַאי עָלְמָא, זָכֵי בַּהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז' י'): "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים", דְּאַף עַל גַּב דְּאִנּוּן בְּהַאי עָלְמָא, שִׂפְתֵיהֶן מְרַחֲשִׁין בְּאוֹרַיְתָא וְכוּ'.
אורחות צדיקים
הִנֵּה הַיַּיִן גּוֹרֵם לִהְיוֹת מִתְלוֹצֵץ, וְלִהְיוֹת הוֹמֶה וּבַעַל דְּבָרִים, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יַרְבֶּה חָכְמָה. וְכָתַב רַבֵּינוּ מֹשֶׁה הַמַּיְמוֹנִי: הַקִּבּוּץ עַל הַשְּׁתִיָּה הַמְּשַׁכֶּרֶת – רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה אֶצְלְךָ יוֹתֵר חֶרְפָּה מֵהִתְקַבֵּץ אֲנָשִׁים עֲרוּמִים מְגֻלֵּי הָעֶרְוָה. וְהַשִּׁכְרוּת הוּא מִמַּעֲשֵׂה הָרָעָה, כִּי הוּא מַפְסִיד הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר נָפַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַפָּיו. אָמְנָם שְׁתִיַּת הַיַּיִן טוֹב מְאוֹד בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁתֶּה עַל מִנְהַג הַמַּשְׂכִּילִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי לא ו-ז): ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד״. וְעוֹד נֶאֱמַר עַל הַיַּיִן (שופטים ט יג): ״הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״; וּכְתִיב (תהלים קד טו): ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״. גַּם אָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים א ב): ״כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן״; וְנֶאֱמַר (שם ז י): ״וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב״.
שני לוחות הברית
ועוד יש לזה רמז גדול בענין היין בחבית, כי בעת שהאם שלו שממנה יצא והיא הגפן יש בה שינוי וזהו כשהיא פורחת עלתה נצה, גם היין שבתוך החבית מקבל שינוי באותו הזמן עצמו, מצד השינוי המקבל האם שלו, אע"פ שהיין ההוא רחוק ונפרד מהגפן. וזהו רמז במה שאמר החכם (שה"ש ז, י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ואמרו רז"ל (יבמות צז, א) שפתותיו דובבות בקבר. והענין כי כשמזכירים בזה העולם הלכה בשמו, גם שפתותיו מתנועעות בקבר באותה שעה, דומה למה שעושה היין הטוב כמו שכתבתי, וגם הפירות מתעפשים בזמן שהאילנות מוציאים פרח ויציצו ציץ. מכל אלו הדברים יש עדות נאמנה על שהאדם עושה ג"כ רושם למעלה, וכל פסיעותיו שהוא פוסע למטה בין לטוב בין לרע. וזה מהצד שנברא מהעליונים בצלם אלקים, וזה הצלם האלקי קושרו עם אלקיו כמו השרשרת של ברזל התלויה באויר, כי כשתניע החוליא השפילה שבה תנוע גם העליונה. והמצות הם מי' ספירות, ובהיות האדם מקיימם למטה כביכול משפיע כח למעלה מאי"ן סו"ף בצורה העליונה דרך צנורות המחשבה על אותה המדה המורה על המצוה הזאת, ואז יתברכו עליונים בסבת תחתונים, עד כאן לשונו: