מוסר על שמואל א ג:יג

עַתָּה נְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁלֹּא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ בְּיִסּוּרִין. וְהִנֵּה הִקְדַּמְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ רְפוּאוֹת תְּעָלָה אִם יְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. עוֹד תִּמָּצֵא לוֹ כַּפָּרָה בְּהֶגְיוֹנוֹ תָּמִיד בַּתּוֹרָה וִיגִיעָתוֹ בָּהּ. כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ראש השנה ב׳:ה׳) אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה – בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵין מִתְכַּפֵּר. אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּחִלּוּל מִצְוַת קָדָשִׁים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג':י"ג) בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. וְהִנֵּה כִּי הַתּוֹרָה רְפוּאָה לְכָל מַכָּה נַחְלָה מְאֹד. עַל כֵּן כָּתוּב (משלי ט"ו:ד') מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים.