וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃
שערי תשובה
וְהַשֵּׁנִית – כִּי הַיִּרְאָה מֵהֶם סִבָּה לְיִרְאַת שָׁמַיִם. כִּי בִּהְיוֹת דִּבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִים מִדֶּרֶךְ יִרְאָתָם. הֲלֹא הֵם יוֹרוּ וְיַדְרִיכוּ אֶת הָעָם לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא. וְנֶאֱמַר (שמואל א י"ב:י"ח) וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל. וְכֵן בִּכְלַל הָאֶפִּיקוֹרוֹס הָאוֹמֵר מָה הוֹעִילוּ לוֹ הַלּוֹמְדִים בְּלִמּוּדָם. הֲיֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּ לָנוּ אֵת כָּל עוֹרֵב וְלֹא אָסְרוּ לָנוּ בְּנֵי יוֹנָה. וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים גַּם לֹא יָדְעוּ גַּם לֹא שָׁמְעוּ גַּם לֹא פִּתְּחָה אָזְנָם עַל תּוֹעָלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה. וּבַעֲבוּר זֹאת עֵסֶק הַתּוֹרָה שָׁפָל בְּעֵינֵיהֶם, וְהֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר מַעֲלָתָהּ, וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן נִתְחַיַּבְנוּ לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה הַתּוֹעָלוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה. וְכָתַבְנוּ מִקְצָתָם בְּשַׁעַר הַתּוֹרָה בע"ה. לְמַעַן יִכְסְפוּ הַלְּבָבוֹת לַתּוֹרָה. וַאֲשֶׁר אֵין כֹּחַ בָּהֶם לִלְמֹד יֵדְעוּ הֲדַר כְּבוֹד עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְיִזְכּוּ בִּידִיעָתוֹ, וְלֹא תֹּאבַד נַפְשָׁם מִן הָעוֹלָם הַבָּא.
מנורת המאור
ועוד גרסינן בפ' קמא דמסכת תעניות ירושלמי. דרש ר' תנחום בר עילוי, ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה', ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר נכנעו ולא אשחיתם. נתענו אין כתי' כאן, אלא נכנעו, הא למדנו שההכנעה גדולה מן התענית. א"ר יהושע בן לוי, כתי' (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, עלה שבר מלמטן, הגשמים יורדין מלמעלה. אמ"ר ברכיה, יערף כמטר לקחי, כפפו ערפן לתשובה, מיד הגשמים יורדין. א"ר אלעזר, הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, איזה צום שאני חפץ בו, פתח חרצבות רשע התר אגודות מוטה, הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו. מה כתי' בתריה, אז תקרא וה' יענה. לוי גזר תעניתא, בעא רחמי, ולא אתא מיטרא. אמ' רבונו של עולם, עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. מיד אתא מיטרא. ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא, ולא אתי מיטרא. אמ' כמה משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל. פי' שמואל הרמתי צעק לפני הב"ה ומיד נתן הב"ה מטר, דכתי' (שמואל א יב, יח) ויצעק שמואל אל ה' ויתן קולות ומטר, ואני צעקתי ולא נעניתי, אוי לו לדור שעלתה בימיו כך. חלש דעתיה ואתי מיטרא. ר' גזר תעניתא, ולא אתא מיטרא. נחית קמיה אילפא. אמ' משיב הרוח, נשא זיקא, ומוריד הגשם, אתא מיטרא. אמ' ליה, מאי עובדך. אמ' בכפר דחוק יתיבנא, ולא שכיח ביה יין לקידושא ולהבדלה, ומטרחנא ומייתינא להו ומפיקנא להו ידי חובתיהו. רב נחמן גזר תעניתא, ולא אתי מיטרא. אמ' חבוטי ליה לנחמן מגודא לארעא, ואכסיף, ואתי מיטרא. ת"ר מעשה בר' אליעזר שגזר י"ג תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים, התחילו כל העם לצאת, אמ' להם קברים תקנתם לעצמכם, געו כל העם בבכיה, וירדו גשמים. וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אמ' שמואל, אפי' גזל מריש ובנאו בבירה, מקעקע כל הבירה כלה ומשיב מריש לבעליו. פי' מריש, קורה.