מוסר על שמואל ב ו:כ

מִיכְל, לְפִי שֶׁהוֹכִיחָה אֶת דָּוִד בַּמֶּה שֶׁרָקַד בַּחוּץ לִפְנֵי הָאָרוֹן, נֶעֶנְשָׁה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ וָלָד אֶלָּא בְּמוֹתָהּ (שמואל ב ו).

כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי אֵין מִי שֶׁמַּכִּיר בְּחֹלִי הַיֵּצֶר הָרַע וּבְכֹחוֹ הַמֻּטְבָּע בּוֹ אֶלָּא בּוֹרְאוֹ שֶׁבְּרָאוֹ, וְהוּא הִזְהִירָנוּ שֶׁהָרְפוּאָה לוֹ הִיא הַתּוֹרָה. מִי אֵפוֹא יַנִּיחָהּ וְיִקַּח מָה שֶׁיִּקַּח זוּלָתָהּ וְיִחְיֶה, וַדַּאי שֶׁחֹשֶׁךְ הַחָמְרִיּוּת יֵלֵךְ וְיִגְבַּר עָלָיו מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה וְהוּא לֹא יָבִין עַד שֶׁיִּמָּצֵא שָׁקוּעַ בָּרָעָה וְרָחוֹק מִן הָאֱמֶת הֶרְחֵק גָּדוֹל שֶׁאֲפִלּוּ הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לֹא יַעֲלוּ עַל לִבּוֹ לְבַקֵּשׁ הָאֱמֶת.

וְזֶה הַמַּפְסִיד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הַיּוֹתֵר כְּלָלִי, הִנֵּה הוּא הַיּוֹתֵר קַל לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִמָּלֵט שֶׁיִּמָּלֵט מִמֶּנּוּ.