מוסר על שמואל ב כג:ג

וְהַשֵּׁנִי – כִּי הָאָדָם חַיָּב לְהָכִין מַעַרְכֵי לֵב בְּכָל עֵת. לְהַשְׁכִּין בְּלִבּוֹ אֵימָה וְיִרְאָה מֵעַל פְּנֵי הש"י. וְעַל הָרְשָׁעִים נֶאֱמַר (ירמיה ה':כ"ד) וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ. וְהָאִישׁ הַנּוֹתֵן חִתִּיתוֹ בְּאֶרֶץ חַיִּים שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֵין בְּלִבּוֹ אֵימָה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם, וְרוֹצֶה לְהַטִּיל אֵימָתוֹ עַל בְּרִיּוֹתָיו. וְתַחַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַעֲרֹךְ מַחְשָׁבוֹת לְהַשְׁכִּין אֵימַת הַשֵּׁם בְּלִבּוֹ. הוּא עוֹרֵךְ אוֹתָם לְהַטִּיל אֵימַת עַצְמוֹ עַל עַם השי"ת. וְנֶאֱמַר (שמואל ב כ"ג:ג') מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. פֵּרוּשׁ רָאוּי לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק שֶׁהוּא מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. כִּי אַחַר שֶׁהוּא יָרֵא אֶת הש"י רָאוּי לְעַמּוֹ שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו.