וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃
שני לוחות הברית
ואז ענה ישעיה ואמר (שם) הנני שלחני, רצה לומר איני רוצה רק להיות שליח לטובה, וזהו שלחני לשון שליחות. אז אמר לו הקב"ה כי עתה לא היה צריך רק לרעה, וזהו לך ואמרת שמעו שמוע כו' שהוא רעה, ולזה אמר לך בלשון הליכה. הרי שהיה רצון הש"י בזה שיכביד פרעה כו' ואז מתוך החושך יבא יתרון אור. יהיה שם ה' מברך, תחילה יסורין ולבסוף שלוה, וכביכול עמנו הוא בצרה, כי קודם שיתגלה שמו הגדול לעתיד, אז כביכול השכינה בגלות וכמו שאמרו רז"ל (מגילה כט, א) בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם כו'. וזהו שכתוב (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, ואין צרה כצרה הזאת להיות בעונותינו השכינה גולה. ויש רמז לזה בפסוק (שמות א, יד) וימררו את חייהם, שמררו כביכול כחם של ישראל למעלה שהיא השכינה והיא חייהם של ישראל למעלה. ועל זה רומז ג"כ (שם יא) למען ענותו בסבלותם, וענותו קאי כלפי מעלה כביכול: