וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃
שני לוחות הברית
ועל זה בא הרמז בפרשת שמות (שמות ב, כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו ישראל מן העבודה וגומר. וכבר הקשה הרמב"ן, מה זה בימים הרבים. מצאתי בספר הגירושין שחיבר האלהי מהר"מ קודוירא ז"ל, איך ששר מצרים הורד מגדולתו ונעשה שר של גיהנם. ונראה בעיני הטעם, כי מה שהוריד הקב"ה את שר מצרים היה על אודות ישראל שלא ימשול עליהם, ועל כן כשניתן לו מינוי אחר נתן לו מינוי שאין שם ישראל, דהיינו הגיהנם שהגלות פוטרות את ישראל מגיהנם. והנה בתחלת הישועה מגיד מראשית אחרית. וימת מלך מצרים הוא השר של מצרים שנתמנה על המתים שבגיהנם, וזהו וימת, והגיע לו זה המינוי בעבור שאין שם ישראל שהם ניצולים מהגיהנם. ולמה ניצולים, אמר ויאנחו בני ישראל מהעבודה, רצה לומר שיש להם אנחות עבודה בהגליות אשר בחר אברהם אבינו כדלעיל:
שני לוחות הברית
הפרשה ועניינו של יום דהיינו ענין יציאת מצרים יש להם דמיון, כי בצרעת מצינו בהגואל הנביא אשר לא קם כמותו ידו מצורעת (שמות ד, ו). וכן להיפך בגדול שבתועבות מצרים הוא פרעה שאמר (יחזקאל כט, ג) לי יאורי כו', כתיב (שמות ב, כג) וימת מלך מצרים פירשו רז"ל (שמו"ר א, לד) שנצטרע כו'. וכן לענין טהרה, ישראל היו במצרים כמצורע מוסגר, שאין עבד היה יכול לברוח. ובטהרה בפסח מצרים כתיב (שמות יב, כב) ולקחתם אגודת אזוב כמו במצורע, ובזוהר תנא (ח"ב לה, ב) כתיב ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, אגודת אזוב למה. בגין לבערא רוח מסאבא, ולאחזאה בפתחיהו בהנהו תלת דוכתי מהימנות שלימתא, חד הכי וחד הכי וחד בגווייהו, ובגין כך (שמות יב, כג) ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, משום דחמי שמיה קדישא רשים על פיתחא, עד כאן:
שני לוחות הברית
פסח נגד שלימות הנפש, כי הוא רומז על ביטול עבודה זרה, כי גדול ידו"ד מכל האלקים, כי אם הוא גדול משרו של מצרים שהוא השר הגדול, ק"ו מאחריני, ואף שהיה קרוב אל הקדש. זה היה הענין שלא נתבטל מיד בהכות ה' הבכור למטה, רק הוכה אבל לא הומת, כי הוא כענין עבודה זרה של ישראל אינה בטילה (ע"ז נב, ב), גם לעמו קצת קדושה שהיו המצרים נימולים, על כן לא נתבטל לגמרי עד קריעת ים סוף. וזה ענין הויכוח ישראל עם משה רבינו ע"ה בפ' בשלח, ובעת קריעת ים סוף נתבטל לגמרי, ואז אמר יתרו (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים, ואז נתקיים (שם ב, כג) ויהי בימים [ה]רבים ההם וימת מלך מצרים לגמרי. ואע"פ שכתוב זה נאמר בעת היותם במצרים, מכל מקום שם לא נאמר (שם כד) רק כי זכר ברית אברהם ויצחק ויעקב, אבל (שם כג) ותעל שועתם, דהיינו שמלך מצרים שהיה מסך מבדיל מת לגמרי, לא היה רק בימים רבים, דהיינו בעת קריעת ים סוף, ואז נתקיים כי גדול ה' מכל אלקים שלימות הנפש: