מוסר על שמות ג:יד

עוד יקח האדם מוסר ויזכור, כשהוא מעוטף בציצית ומלובש בתפילין וחתום באות ברית קודש, רצה לומר שנשאר בקדושתו שלא חטא בו, אז הוא חתום בחותמו של הקב"ה, חותם הקב"ה הוא אמת (שבת נה, א) סוד (שמות ג, יד) אהי"ה אשר אהי"ה שפירשו המקובלים אהי"ה פעמים אהי"ה דהיינו כ"א פעמים כ"א עולה אמת, ואהי"ה הם אותיות שם הוי"ה שאינו רק ג' אותיות, דהיינו יה"ו העולה אהי"ה, כי הה"א אחרונה כפולה. ותנן בספר יצירה שששה צירופי של יה"ו הם ששת חותמות של הששה קצוות, חותם רום וחותם תחת וחותם מזרח מערב צפון דרום, כדאיתא שם בארוכה והובא בספרי המקובלים. כן האדם המלובש בתפילין (עי' ברכות ו, א) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (דברים כח, י) הרי הוא חותם רום, כי שכינה למעלה מראשו. וחותם במילה שהיא סיומא דגופא, (גם אסור לאדם להביא עצמו לידי קישוי בלא מצוה, נמצא המילה לצד הארץ, הרי ששת קצוות), הוא חותם תחת. וארבע ציצית לארבע רוחות:

עוד קשה לדברי רז"ל, אהי"ה אשר אהי"ה הוא הודאה בעלמא, וא"כ מה שם הוא זה. עוד קשה, (שמות ג, טו) ויאמר עוד וגו', מה זה. וגם כמעט סתרי אהדדי, דמתחילה אמר (שם יד) אהי"ה, ועתה (שם טו) ידו"ד. גם לזקני ישראל דיבר שלישית (שם טז) וכלל האבות יחד, ולעיל (שם טו) פרט אלקים בכל אחד מהאבות. גם זה זכרי, מה משמש. גם הזכיר שם אלקים:

והנה (שם סב, יב) אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו, כשאמר הש"י אהי"ה אשר אהי"ה, פירש למשה רבינו ע"ה ותירץ קושייתו מחמת ניקוד ידו"ד באלהים ואדנ"י כדפירשתי. ומזה נובע הפשוטו שיהיו בגלות זה ובגלות אחר, כי להם אפשר הגליות. ומכל מקום עמם אנכי בצרה, מצד שהם יונקים ממך ששורש שורש נשמתן מבחינת אהי"ה העליון. והנה כבר כתבנו, אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו, רצוני לומר מן הנסתר מובן הנגלה הנסתר שגילה למשה ב' פעמים אהי"ה (שורש נשמתו בשתי פעמים אהי"ה), דהיינו ישראל במחשבה, ומשה במחשבה. אבל לישראל (שמות ג, יד) ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי"ה, פעם אחת, כי הם לא עלו במחשבה רק באהי"ה בחינת התחתונה. וכבר פירשתי שמכח זה מוכן להם הגלות, וממילא מובן הנגלה שלא יגלה להם גליות אחרות שלא יחרדו ביותר. נמצא הוכרח היה הדיבור מהקב"ה לחלק בויאמר פעם שנייה, ומתורץ קושייתו. ובזה היה מסולק ג"כ שלא יטעה, ומובן המדרש ודוק היט"ב: