מוסר על שמות ט:טז

דרך התשובה
בפרשיות המדברות על יציאת מצרים אנו קוראים, כי ה׳ הביא את המכות על פרעה ועל המצרים כדי להביא אותם לידי תשובה ויכירו באלהי השמים והארץ, כפי שאומרים הכתובים: ״וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי ידי על מצרים״ (שמות ז); ״למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ״ (שם ח); ״כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו׳ בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ״ (שם ט), ועוד כתובים רבים דומים. וכן אמרו חז״ל שמשה ״היה מורה לפרעה שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה עד שיזהירנו שיעשה תשובה״ (שמות רבה יב). ויכולים אנו לבוא מתוך כך לידי הנחה שזוהי דרך התשובה, כי האמצעי להניע את הבריות לידי הכרה בה׳ ולחזור ממעשיהם הרעים הוא על ידי זה שיביאו עליהם יסורים.

ר' נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מפרעה מלך מצרים, שנאמר (שמות ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו, ובו בלשון אשר חטא בו בו בלשון עשה תשובה, ואמ' מי כמוך באלים ה', ופלטו הב"ה מן המתים, שנא' (שמות ט, טו) כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו', והעמידו הב"ה מבין המתים לספר גבורתו, שנא' (שמות ט, טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו', והלך ומלך בנינוה, ואנשי נינוה היו [כותבים] מכתבי עמל וגוזלין איש את רעהו, וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליהם ולהחריבה, שמע פרעה, ועמד מכסאו, וקרע את בגדיו, ולבש שק ואפר, והכריז בכל עמו, כל מי שיעשה כדברים האלה ישרף באש. והכריז שיצומו שלשה ימים. מה עשה, העמיד אנשים מצד אחד ונשים מצד אחד, וכל בהמה טהורה בצד אחד וכל בהמה טמאה בצד [אחד], והילדים רואין את שדי אמותיהן ורוצים לינק ובוכין, ואמהות רואות לבנותיהן ולבניהם ורוצות להניקם ובוכות. והיו יותר משתים עשרה רבוא, שנאמר (יונה ד, יא) אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, [ונא'] וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות וגו'. ארבעים שנה האריך הב"ה אפו עליהם, כנגד ארבעים יום שאמ' ליונה, ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים ויותר מן הראשונים, ונבלעו כמתים בשאול תחתית, שנא' (איוב כד, יב) מעיר מתים ינאקו וגו'.

ד. והנה יש להתבונן, הרי בשנה האחרונה כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש למצרים, כמו שאמרו חז"ל: "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים" (ראש השנה יא), והגיעו, איפוא, להשלמת מדריגתם באמונה ונעשו ראויים לגאולה, ומה הטעם שהשהה הקדוש ברוך הוא אותם במצרים חדשים אלו? והלא רואים אנו שכשיצאו ממצרים יצאו בחפזון גדול, כמו שנצטוו (שמות יב) "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וגו׳ ואכלתם אותו בחפזון וגו׳", כדי שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אף רגע, ומהו הדבר שהניח אותם הקדוש ברוך הוא להיות במצרים במשך כל השנה של נחיתות המכות על המצרים זו אחר זו? והלא דיה היתה גם מכה אחת להכריח את פרעה שיעזבם לנפשם ולהוציאם? אכן הטעם מפורש בתורה: "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שם ט). וכן כתוב: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה׳" (שם י). הרי מבואר שכל השתהותם של אבותינו במצרים במשך השנה הזאת היתה "למען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳".