וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃ (ס)
שני לוחות הברית
וכן אמרו רז"ל בסוף מנחות (קי, א) ובספרי (פינחס יב) מפני מה לא נאמר בכל פרשת הקרבנות לא אל ולא אלהים אלא השם המיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים. ולזה נאמר (שמות כב, יט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. וכן בענין מצרים כתב הזוהר בפרשת מקץ (ח"א קצה, א) אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא, טז) ר' אבא אומר, תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה' פרעה, חכים הוה מכל חרשוי. אלא ודאי שמא דאלהים הוה ידע, דהא כתיב (בראשית מא, לח) הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, ובגין דמשה לא אתי לגביה אלא בשמא עילאה דיהו"ה, ולא בשמא דאלהים, ודא הוא קשיא קמיה מכלא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא הוא שליט בארעא, ובשמא דה' לא הוי ידע, ועל דא הוה קשיא קמיה שמא דא ודא הוא, דכתיב (שמות ט, יב) ויחזק ה' את לב פרעה, דמלה דא אתקיף לביה ואקשא ליה, ועל דא משה לא אודע ליה מלה דשמא אחדא, כי אם שמא דה' בלחודוי. ותירץ בזה הפסוק (שם ז, ג) ואני אקשה את לב פרעה, עיין שם בצרור המור. וכמ"ש על הפסוק (שם ה, כג) ומאז באתי לדבר בשמך, כי פרעה השיב (שם ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו:
שני לוחות הברית
על כן בא משה רבינו ע"ה לפרעה תמיד בשליחות שם המיוחד שם ידו"ד, ופרעה אמר (שמות ה, ב) מי ידו"ד אשר אשמע בקולו, כי לא שמע שם ידו"ד, אבל שם אלהים קיבל מיוסף הצדיק כמו שכתב הזוהר פרשת מקץ (קצה, א) בפסוק (בראשית מא, טז) אלקים יענה את שלום פרעה, וזה לשונו, ר' אבא אמר תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר לא ידעתי את יהו"ה, ופרעה חכים הוה מכל חרשוי. אלא ודאי שמא דאלקים היה ידע דהא כתיב (שם לח) הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ובגין דמשה לא אתי לגביה אלא בשמא עילאה דידו"ד ולא בשמא דאלקים, ודא הוה קשיא קמיה מכולא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא איהו שליט בארעא, ובשמא דידו"ד לא הוה ידע ועל דא הוה קשיא קמיה שמא דא, והאי הוא דכתיב (שמות ט, יב) ויחזק ידו"ד את לב פרעה, דמלה דא אתקיף לביה ואקשיה ליה, ועל דא משה לא אודע לי' מלה דשמא אחרא אלא שמא דידו"ד בלחודוי ואוקמוה, עד כאן לשונו:
שני לוחות הברית
וזה לשון הרד"ק בפרשת בני עלי בפסוק (ש"א ב, כה) כי חפץ ה' להמיתם, על דרך (ישעיה ו, י) השמן לב העם הזה, ואמר (שם יא) עד אשר אם שאו ערים, וכן כתיב (שמות ט, יב) ויחזק ה' לב פרעה, וכן (דברים ב, ל) כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו. והטעם, כי כשיגדיל האדם לחטוא ימנע האל ממנו דרכי התשובה, כדי שיקבל עונשו והנשארים יראו וייראו. אבל הרשע שלא הרבה לחטוא, יפתחו לו דרכי התשובה אם רוצה לשוב, ועליו נאמר (יחזקאל יח, לב) כי לא אחפוץ במות המת השיבו וחיו. ואפילו ירבה הרשע לחטוא, אם שב אל ה' בכל לבבו, ומראה לבני האדם גם כן תשובתו שלימה, ואוחז הדרך הטובה בכל לבבו ונפשו ומאודו באמת, תקובל תשובתו שלימה, ויהיה לו סיוע אלהי בתשובה. אבל בוחן לבבות יודע האמת, וראה בבני עלי כי לא היה לבבם שלם, ואפילו ישמעו לקול אביהם ויסורו מדרכם הרעה, ידע כי לא יעשו זה בכל לבם, לפיכך חפץ שלא ישמעו לקול אביהם ויענשו וימותו ברשעם, כדי שיאמרו בני אדם, רשעים היו אלה וראויים היו לעונש הזה ויצדיקו עליהם את הדין, עד כאן לשונו: