מוסר על שמות יד:יד

חסדך ה' מלאה הארץ חוקיך למדני (תהלים קיט) פסוק זה אמרו דוד ע"ה. ומלת הארץ תכלול את העולם השפל הזה עם שלשת גלגלי היסודות המקיפין עליה, והוא כלשון (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו הכולל הארץ עם היסודות שעליה אשר ארבעתן רשומים בכתוב, וידוע כי האיש החכם הנלבב רואה ומכיר בסידורם ובתנועתם חכמתו של הקב"ה וחסדו הגדול בהנהגת עולמו, ועל כן יתחנן דוד בכתוב הזה לפני הש"י שיעשה חסד עמו שילמדהו חקיו ושיתבונן מתוך תורתו איך הוא יתב' מנהיג עולמו במדת החסד. דבר ידוע וברור כי חסד הש"י קדם לכל הנבראים כלם, לפי שהנבראים לא היו ראוים להברא כי כיון שהיתה הויתם נעדרת קודם היותם לא היה בהם זכות ולא שום ענין שבשבילו יהיו ראוים להברא א"כ חסדו הגדול הקדימני ואשלם, וכיון שהוא יתברך המציא כל הנמצאים אחר שלא היו הנה זה חסד גמור א"כ העולם כולו נברא בחסד, וז"ש דוד ע"ה (תהילים פ״ט:ג׳) אמרתי עולם חסד יבנה, ואחר שהמציא את עולמו בחסד הוא מתנהג עם נבראיו בחסד הוא שכתוב (דברים ה) עושה חסד לאלפים וכתיב (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ומזה תקנו בתפלתם המנהג עולמו בחסד. וצוה אותם על החסד לעשותו הוא שאמר הנביא (הושע י) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. וצוה אותם לאהוב אותו הוא שאמר (מיכה י) ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. החסד הזה הוא שופע בכל יום בעוה"ז השפל עם כל אחד ואחד מן הבריות ממה שכתוב כאן חסדך ה' מלאה הארץ, וכתיב (תהלים נב) חסד אל כל היום. והוא שופע גם בעולם הגלגלים הוא שכתוב (שם נז) כי גדול עד שמים חסדך והיא שופע גם בעולם המלאכים הוא שכתוב (שם קח) כי גדול מעל שמים חסדך. אם כן מדת החסד נמצאת ומתפשטת בכל המציאות כולו העליונים והשפלים, ואין להם קיום ועמידה זולתה והכל צריכין לה ואין לה סוף ותכלית, וזה שאמר ירמיה (איכה ג) חסדי ה' כי לא תמנו וגו' וכתיב חדשים לבקרים מלת רחמיו דבקה עם חדשים כי אין תכלית לחסדו יתברך ורחמיו חדשים בכל בקר ובקר, וכיון שכן שאין תכלית לחסדו יתב' מהו שאמר דוד ע"ה (תהלים קו) כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו שנראה מזה שיש למדת החסד שיעור ומדה כשם שיש שיעור ומדה לגובה השמים על הארץ, אין הדבר כן חס ושלום, אבל באור הענין במשל הזה לפי שאין אצל בעלי המורגש בחוש הראות שלהם גובה גדול יותר מגובה השמים על הארץ ואין העינים יכולין להעיד על גובה גדול יותר ממנו, אבל בודאי חסד הש"י גדול וגבוה מאד יותר מגובה הגלגלים, וע"ז אמר הכתוב כי גדול מעל שמים חסדך ביאר כי חסדו יתברך גבוה מאד למעלה מן הגלגלים, והנה הוא רחב יותר מרוחב העולם הוא שאמר (שם) כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, וידוע לבעלי החכמה כי ריחוק מזרח ממערב הוא כפלים מגובה השמים על הארץ וזה ענין מוכרח כי כיון שהארץ היא כנקודה בתוך העגול יתחייב שיהיו די קצוותיה שהן מזרח ומערב צפון ודרום שוים ושיהיה שיעור ריחוק שבין מזרח למערב כשיעור ריחוק שבין צפון לדרום מפני שהאמצעות יתחייב להיותו קרוב אל הקצוות בשיעור שוה ויהא אם כן מן הארץ לשמים חצי השיעור הזה. ואחר שהמשיל הכתוב לחסד הש"י פעם במדת גובה השמים על הארץ ופעם בכפלים זו ראיה שאין לחסדו יתברך שיעור ומדה ולא סוף ותכלית אבל הוא נאמר על צד הקרוב אצל השכל: כל מה שהקב"ה נותן לאדם בעוה"ז או שלוה או יסורין הכל חסד, וכן מצינו כי ההצלה מן היסורין נקרא חסד, הוא שאמר דוד (שם פו) כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה, וכשם שההצלה מן היסורין נקראת חסד שכן כתוב (שם פט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וזהו שאמר דוד (שם כה) כל ארחות ה' חסד ואמת לימדך הכתוב שאין כל ארחות הש"י יוצאין ממדת חסד ואמת ואפילו היסורין שמביא על האדם, שאם יביאם עליו על עון שקדם לו אם הם לכפרת עון זהו אמת, ואם הם התחלה מאת הש"י מבלי עון שקדם לו כדי שיתן לו השכר תמורתו מפני שסובל נסיון זהו חסד, וע"ז אמר דוד (שם סג) כי טוב חסדך מחיים יאמר טובים היסורין ואפי' כשהם בלי עון שהם חסד גמור מחיי העוה"ז, כי עם היסורים ההם יגיע אל החיים האמיתים שהם חיי העוה"ב, והמשל בזה למי שיש לו מלאכה כבדה ומסגף ומענה בה את נפשו ואינו עושה בזה חמס לנפשו לפי שעם עינוי המלאכה הוא מתפרנס ומגיע לחיי הגוף בעוה"ז ולא יחיה זולתה, ולפי שהיסורין הם חסד גמור על כן אמר שפתי ישבחונך. וידוע כי כשהקב"ה מביא יסורין על האדם הוא מביאם עליו דרך החסד וזהו שאמר דוד (שם) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, הזכיר שם אל"ף דל"ת שהוא מדת הדין, ובאר הכתוב אף כשאתה מביא על האדם יסורין במדת הדין לך ה' החסד כלומר אתה מתנהג עמו בחסד כשתשלם לאיש כמעשהו כי לעולם מדת החסד גוברת על מדת המשפט וכן אמר (שם) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. באור הכתוב צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, ומצינו בקריעת ים סוף (שמות יד) ה' ילחם לכם היל"ל אלהים ילחם לכם כי מדת הדין היא הנלחמת והמחרבת ים, אבל בא לומר כי אפי' בנס הגדול הזה באבדן המצרים בים מדת רחמים היתה משותפת עם מדת הדין, ואע"פ שנראה שמדת הדין היתה בהן בלא רחמים כלל ממה שכתוב (שם) לא נשאר בהם עד אחד הרי מצינו שיתוף מדת רחמים שנתנו לקבורה ממה שכתוב (שם טו) נטית ימינך תבלעמו ארץ והימין הוא מדת החסד, וכן תמצא בענין גוג ומגוג שכתוב (זכריה יד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' והוא מדת הדין בלי ספק ואע"פ כן מצינו שם מדת רחמים והוא שיזכו לקבורה שנאמר (יחזקאל לט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. ולא מצינו מעולם שנשתמש העולם במדה"ד קשה שלמעלה כי אם בעמלק וע"ז אמר דוד (תהלים צ) מי יודע עוז אפך וכיראתך וגו', כלומר מי שיש לו ידיעה במה"ד קשה שלמעלה תחול עליו: גדול כח מדת החסד שהכתוב מיחס שהיא עם הקב"ה כמו האור העליון עצמו שהכתוב בו (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא ובמדת החסד כתיב (תהלים ק) כי עם ה' החסד, כישראל שנאמר (שם קיז) כי גבר עלינו חסדו, ואמרו במדרש (תהלים קיח) יאמר נא ישראל כל"ח. מי העיד בהקב"ה ישראל מה עשה להם במצרים מה עשה להם בים מה עשה להם בסיני הוי אומר יאמר נא ישראל כל"ח, יאמרו נא בית אהרן כל"ח, בית אהרן הם המעידים על חסדו של הקב"ה שהם עבדיו ומקריבין לפניו בכל עת ובכל מי שעמד כנגדם לקח הקב"ה נקמתו ממנו, עמד קרח וסיעתו ובלעתן הארץ, עמד עזיהו להקטיר קטרת זרחה צרעת במצחו, ולמה שלמתי לו שכר זה בשביל שהלך ביושר שנאמר (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי הוי אומר יאמרו נא בית אהרן כל"ח. יראי ה' ביתו של דוד שנאמר (תהלים קיח) חבר אני לכל אשר יראוך, אמר הקב"ה מה עשה עמי אמר (ש"ב ז)ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה, ומה עשיתי לו לעולם אשמור לו חסדי וגו' הוי אומר יאמרו נא יראי ה' כל"ח ע"כ. וכיון שהמדה הזו עליונה ועצומה שהיא מנהגת ומקיימת המציאות כולו העליונים התחתונים חייב אדם להתבונן במדת החסד ושיזכור חסדי ה' תמיד כענין שאמר ישעיה (סג) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו'. מכלל חסדיו שעשה עם ישראל שהוציאם מתחת יד פרעה שהיה מלך גדול וישלח בו ובעמו עשר מכות והוציאם מתוכם באותו ובמופתים בכח גדול וביד חזקה ומתוך השעבוד הגדול יצאו מאפלה לאורה ומעבדות לחירות:

נחזור לענין, התלבשות השכינה בהשר, הוא מעלה גדולה להשר, אבל אח"כ נתהפך לשלוט בו לרע ולהכניעו כמו שכתבתי לעיל. וזהו ענין (שמות י, ב) אשר התעללתי במצרים, פירש רש"י (ד"ה התעללתי) שחקתי, וצריך להבין מהו ענין השחוק. ולפי מה שכתבתי בענין שר מצרים הוא מובן, כי כשהשר ברום מעלתו אז אינו זוכר באחריתו, כי מאיגרא רמא יפול לבירא עמיקתא, והתלבשות שגרם לו המעלה זה בעצמו יורידו. ויושב בשמים ישחק הוא ברוך הוא יודע העת והרגע אשר מכח התלבשות הזה ישפילנו יכניענו כמו שכתוב (שמות י, ג) עד מתי מאנת לענות מפני, וענין ההכנעה היא להתהפך מרע לטוב כענין סמאל שרו של עשו שהודה על הברכות^הגה"הוזה לשון הרקנאטי פרשת בשלח, ודע כשהקב"ה רוצה לעקור אומה ולהשפילה, משפיל השר שלה תחילה במרום, כמו שאמרו רז"ל (מכילתא טו, א) אין אומה נופלת אלא אם כן נופל שרה תחילה, שנאמר (ישעיה כד, כא) יפקוד ה' על צבא המרום וגו'. וכשממעט השפע מזה ומרבה לזה, או מתבטלין הממונים כשיגיע ממונה אחר לבטלן, אז היא מלחמה בין מלכי האדמה, וזהו שנאמר (דניאל ח, י) ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם, להודיע כשלקו הממונים למעלה על כל פנים לוקים אותן שהם תחת ממשלתם. ואמרו רז"ל בפסיקתא, קל מן שמיא נפל, מהו קל, אמר ר' יוסי בן חלפתא, השר שלו קל היה שמו, זהו קל מן שמיא נפל. ודע והאמן כי כשרדף פרעה אחרי ישראל כי המלחמה היתה למעלה ולמטה, זהו (שמות יד, ז) ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים, כי שר של מצרים נתחבר עם סמאל, ונתוספו לו שש מאות לבד רכב מצרים, זהו וכל רכב מצרים. ובאו להלחם עם אדנ"י, שנאמר (שם יד) ה' ילחם לכם. ולפי שהיו ישראל סרבנים על הים, לפיכך היה מלחמת השרים קשה. ואז לבש הקב"ה ג' מיני מלבושים, לבוש מלכות לתפארת גאון יעקב, לבוש החסד מצד אברהם להציל בניו, לבוש מלחמה מצד הגבורה להלחם עם מרכבות של מצרים וסמאל הרשע, ואלו השלושה מלבושים הם בסוד (שם יט-כא) ויסע ויבא ויט. וזהו סוד (שם כה) ויסר את אופן מרכבותיו, הם האופנים העליונים שהיו מנהיגים למצרים שלמטה במרוצה, ובהשברם נשברו כחותם למטה, ואז אמרו (שם) אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים של מעלה, עד כאן לשונו:
ומתוך מאמר זה שאמר כשנלקה שר של מעלה אזי נעשה מלחמה למטה, יתורץ הקושיא שהקשו המפרשים בפסוק שאמר (שם יב, כג) ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם, מאין היה המשחית, הלא הקב"ה היה בעצמו ובכבודו עשה מכת בכורות. אלא הענין הוא שהקב"ה בעצמו ובכבודו השפיל את השר של מצרים, כי הוא השר הגדול שבהשרים, על כן הוצרך הקב"ה בעצמו ובכבודו להשפילו, וכשהושפל, אז במצרים של מטה באו המשחיתים והמיתו את בכוריהם. והארכתי בענין הזה במקום אחר, וזהו שנאמר (תהלים נ, ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו::