מוסר על שמות יד:לא

וכשנחסר זה, נסע במדבר עמוד האמונה, (ירמיה ב, ב) זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר. ובמדבר (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו (קושיות) :

בענין ישראל המשועבדים יש לחקור, הלא הם זרע אברהם יצחק ויעקב ושבטים, ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו כאשר אמרו רבותינו ז"ל (יומא כח, ב), איך בקושי גדול נכנסו לאמונה האמיתית, אף שראו כמה אותות גדולות על קריעת ים סוף ששם נאמר (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואף סמוך לזה כשצוה להם משה רבינו ע"ה לחזור למצרים והם עשו כן, מכל מקום הראו טינא בלבם לומר אין לנו אלא דברי בן עמרם כמו שכתב רש"י (שם יד, ד ד"ה ויעשו כן). וכבר מסור זה הכלל, במקום שדברו ישראל טוב אמרו רבינו משה, וכשהתרעמו אמרו בלשון בן עמרם, ובזה (במדבר יג, ל) ויהס כלב. אף שנוכל ליישב בכאן על דרך הפשט ד' כתות היו בים כמו שאמרו רז"ל (עי' באוצהר המדרשים ויושע יד), והרעים אמרו מה זה עשה לנו בן עמרם, והטובים שבהם אמרו אתם אומרים בן עמרם, אין לנו אלא דברי בן עמרם כו', וק"ל. גם רז"ל בזוהר (רעיא מהימנא ח"ג צז, א) רמזו שעדיין לא היו ישראל נקיים כי אם כאשה נדה, על כן הוצרכו לספירה:

הכתוב אומר: ״לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו״ (תהלים קלו), כלומר, מעשה קריעת ים סוף בעת יציאת בני ישראל ממצרים הוא חסד עולמים. והרי היה זה ים קטן וכנגדו עמדו שש מאות אלף רגלי הצועקים אל ה׳ שיושיעם מידי המצרים הרודפים אחריהם, ובכל זאת ראו בזה חסד עולמים. ומתוך חסד זה הכירו את חכמת ה׳ ובאו לידי הכרה, כדכתיב: ״ויראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳״ (שמות יד). וכמה קטן חסד זה לעומת עצם בריאת היבשה, שאמר ה׳ ״יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה״ (בראשית א), שבקע את כל הימים שבעולם והבדיל בינם לבין היבשה והעמיד את הארץ. כמה חסד עולמים וחכמה יש בבריאה זו ולאיזו הכרה בגדולתו של הקדוש ברוך הוא צריכים להגיע מתוך כך. וזה הכל נעשה ביום אחד ובשביל אדם אחד. ואם כך בפרט אחד, כמה רב החסד ועצומה החכמה בכל הבריאה שנבראה בששת ימי בראשית. ומעשי בראשית אלו מחדש ה׳ בטובו בכל יום תמיד - במשך קרוב לששת אלפים שנה בשביל כל אדם ואדם. כמה יש לומר על זה ״כי לעולם חסדו״ ולאיזו הכרה צריכה להביא חכמה זו.