מוסר על שמות יז:יד

יראת אלהים
אנו קוראים בתורה: ״ויאמר ה׳ אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק״ (שמות יז). וכן נצטוינו בפירוש: ״זכור את אשר עשה לך עמלק וכו׳ והיה בהניח לך מכל אויביך וכו׳ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח״ (דברים כה).

והנה התחילו להרהר בעבירה זו לחשוב על כבודם, והרהרו מתוך קדושה, וזהו ג"כ רמז באותה שעה כשרים היו. וזה כי סימן מילתא בפיהם היה, שנשלח יהושע אשר לא ימוש מתוך האהל, וחשבו שליחתו היתה לדרוך את הארץ, להיות לסימן כי הוא יכבוש את הארץ, וכמו שעשה הקב"ה לאברהם אבינו שאמר (בראשית יב, א) לך לך וגו', צא וכבוש הדרך לבניך, כדאיתא במדרש (ב"ר מ, ו). והרהור זה היה משנתנבאו אלדד ומידד משה מת יהושע מכניסם לארץ. ועל כן נסמך פרשת שלח לך לפרשת בהעלותך וקיצר בהקדמת סיפור שאמרו ישראל נשלחה, כאשר בא בארוכה במשנה תורה, אלא כדי להסמיך לנבואת אלדד ומידד. וכן נרמז ליהושע בעצמו שהוא יביאם לארץ כמו שנאמר בפרשת בשלח (שמות יז, יד) ושים באזני יהושע כדפירש רש"י שם:

כְּשֵׁם שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לְקַיֵּם מִצְוַת הַגַּשְׁמִית, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה עַל הָרוּחָנִית לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים בַּתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַתּוֹרָה. קְנֵה לְךָ חָבֵר — כְּמַשְׁמָעוֹ, וְגַם רֶמֶז עַל הַקּוּלְמוֹס יְהֵא לְךָ חָבֵר, שֶׁתִּכְתֹּב מַה שֶּׁתְּחַדֵּשׁ. וְזֶה סִימָן: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן — בַּסֵּפֶר, וְאֵין 'זֹאת' אֶלָּא תּוֹרָה, דִּכְתִיב: וְזֹאת הַתּוֹרָה.