מוסר על שמות כא:ה

ויכול האדם לעורר את האהבה ואת היראה מכל דבר גשמי וכדומה, כגון אם אוכל או שותה דבר שערב לחכו ותתענג בדשן נפשו בטיולים ושמיעת קול ערב ותשמיש המטה והרוחת מעות שעולה על גביהן וכדומה, יתן אל לבו אם כך אני אוהב זה הדבר, שהוא כלה ואבד הבל וריק, אשר בן לילה היה ובן לילה אבד, על אחת כמה וכמה שיש לי לאהב את הבורא, שהוא מקור כל האהבות והתענוגים וממנו תוצאות חיים וכל התענוגים. ויבריח דעתו מאהבת הדבר הגשמי וידבק באהבת קונו ואמור יאמר העבד: (שמות כא ה) אהבתי את אדוני! (שיר השירים ז ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים! וכן כשיירא ויפחד מאיזה סבה מסבות מקרי הזמן, יתן אל לבו ויאמר: מה לירא מדבר זה אשר להבל דמה, יותר טוב לי אם את האלקים אני ירא. ותכף יחליפנה וימיר אותה רע בטוב, ויקבל שכר טיב ומצא כדי גאלתו:

ויעש משה נחש נחושת (במדבר כא, ט). זה לשון צרור המור, ובפרשת בא אל פרעה בענין המזוזות והמשקוף פירשתי איך חס הקב"ה על כבוד הצדיקים יותר מעל כבודו, ולכן הזכיר השם המזוזות בראשונה כנגד משה ואהרן, ומשקוף באחרונה כנגד השם. ומשה לא רצה, אבל אמר משקוף בראשונה כנגד השם, ואח"כ המזוזות כנגדם. וכן בכאן, הם דברו באלהים ובמשה, ולכן שלח בהם נחשים כנגד ה'. השרפים כנגד משה שהוא כנגד מלאך ושרף. ולכן כשחזרו בתשובה אמר השם (שם ח) עשה לך שרף, כלומר בשביל כבודך עשה שרף, כי כבודי במקומו מונח ואני חס על כבודך יותר מעל כבודי. ומשה לא רצה וחס על כבוד השם ולא על כבודו, וזהו ויעש משה נחש נחושת בשביל כבוד השם, עד כאן לשונו. ראה עד היכן צריך לנהוג כבוד בתלמידי חכמים וצדיקים. סליק: