מוסר על שמות כא:יא

וּבִקְרִיאַת שְׁמַע יִזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם. וּמְאֹד צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּזֶה, כִּי יָדוּעַ שֶׁאִם הָאָדָם מְחַסֵּר מִצְוָה אַחַת, מֻכְרָח הוּא לְהִתְגַּלְגֵּל. וְעַל זֶה רָמַז בַּעַל הַמְּסוֹרָה: שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב: וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף, וְיָצְאָה לְאִישׁ אַחֵר. וּפֵרוּשׁ הַדָּבָר: וְאִם שְׁלשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה — קָאֵי עַל הַנְּשָׁמָה; תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים; דִּין אֱמֶת וְשָׁלוֹם; קְדֻשָּׁה טָהֳרָה עֲנָוָה; יִרְאָה אַהֲבָה זְרִיזוּת; תּוֹרָה עֲבוֹדָה גְּמִילוּת חֲסָדִים — כָּל אֵלֶּה הֵן מְשֻׁלָּשִׁים. וְאִם לֹא יִתְנַהֵג בָּהֶם, אֲזַי: וְיָצְאָה הַנְּשָׁמָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. רָצָה לוֹמַר: שֶׁלֹּא תִּזְכֶּה לָבוֹא לְעָלְמָא דְּכִסּוּפִין. פֵּרוּשׁ: הָעוֹלָמוֹת, הַמְּאִירִים לַצַּדִּיקִים, בַּאֲשֶׁר שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁלֵמוּת, אֲזַי תֵּצֵא מִבֵּיתוֹ הָרָאוּי לָהּ לִהְיוֹת לָהּ אִם קָנְתָה שְׁלֵמוּת. וְעַכְשָׁו שֶׁלֹּא זָכְתָה לְבַיִת זֶה — תֵּצֵא לָחוּץ, וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר בַּגִּלְגּוּל, וְיִסְבֹּל שֵׁנִית צַעַר חֶבְלֵי לֵידָה וּמִיתָה וְחִבּוּט הַקֶּבֶר, וְכָל הָעֳנָשִׁים הַנִּזְכָּרִים בְּסֵפֶר 'חֶסֶד לְאַבְרָהָם'. עַיֵּן שָׁם בְּחֵלֶק 'עֵין מִשְׁפָּט'

והנה ארץ ישראל אשר ה' דורש (דברים יא, יב) רומזת לארץ עליונה, כל ישראל כו' שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. והנה עולם הבא נקראת שבת, ושש שנים כנגד (שמות כא, יא) כי ששת ימים עשה ה' וגו':