מוסר על שמות כב:כ

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (ויקרא כ"ה:י"ז). בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר כַּאֲשֶׁר שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְמַעְלָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים, הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂי אֲבוֹתֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ב:כ') וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ. לֹא תוֹנֶה בִּדְבָרִים. וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ בְּמָמוֹן. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל אוֹנָאַת הַגֵּר מִפְּנֵי אֲשֶׁר שָׁכַח עַמּוֹ וּבֵית אָבִיו וּבָא לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב':י"א) וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ. וְנֶאֱמַר (רות ב':י"ב) וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. מָשָׁל לִצְבִי שֶׁבָּא לָעֵדֶר וְשָׁם יִרְבַּץ עִם הַצֹּאן יִרְעֶה. וְחָמַל עָלָיו בַּעַל הָעֵדֶר. כִּי עָזַב כַּר נִרְחָב וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר.

הענין הוא כי שבט לוי לא היו בגלות, ולוי ידע דבר זה ורצה להשתתף בצרת הצבור, מה עשה, קרא שמות לבניו על שם הגלות. דהיינו, שם גרשון על שם (עי' שמות כב, כ) כי גרים הם בארץ לא להם. ושם קהת, על שם שיניהם קהות. ושם מררי, על שם (שם א, יד) וימררו את חייהם, זהו שאמר ואלה שמות בני לוי:

״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ (שמות כב כד) – שֶׁלֹּא יְצַעֵר הַלּוֹוֶה, וְלֹא יַעֲבֹר הַמַּלְוֶה לְפָנָיו וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִפְרֹעַ, כִּי הוּא מַצִּיק לוֹ בָּזֶה (בבא מציעא עה ב). וְהֻזְהַרְנוּ לְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת, דִּכְתִיב (שמות כב כא): ״כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן״; וְנֶאֱמַר (ויקרא כה יז): וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״. גַּם לְהָשִׁיב לֶעָנִי הָעֲבוֹט, כְּדִכְתִיב (שמות כב כה): ״אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״; וְנֶאֱמַר (שם פסוק כו): ״וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי״; וְנֶאֱמַר (שם פסוק כ): ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ״.