וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃
כד הקמח
ובמדרש שיר השירים ה׳:ט״זשירים רבה (שיר ה) חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי. זה שאמר הכתוב (עמוס ח) כה אמר ה' אל בית ישראל דרשוני וחיו יש לך חיך מתוק מזה. ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה יש לך חיך מתוק מזה. אמר ריש לקיש ובתוהה על הראשונות, ולא עוד אלא שכל עבירות שעשה הקב"ה מונה אותן זכיות הדא הוא דכתיב (תהלים מט) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידותיך שבגדת בי הרי הן לפני כמור ואהלות, ועוד במדרשו דרשו ה' בהמצאו למדנו שהקב"ה פעמים נראה פעמים אינו נראה פעמים שומע פעמים אינו רוצה לשמוע פעמים עונה פעמים אינו עונה פעמים נדרש פעמים אינו נדרש פעמים מצוי פעמים אינו מצוי פעמים קרוב פעמים אינו קרוב כיצד נראה למשה שנאמר (שמות ל״ג:י״א) ודבר הי אל משה פנים אל פנים חזר ונעלם ממנו כשאמר (שם) הראני נא את כבודך. נראה לישראל בסיני שנאמר (שם כד) ויראו את אלהי ישראל, וכתיב (שם) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. חזר ונעלם מהם שנאמר (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. כשהיו ישראל במצרים בשעבוד פרך כתיב וישמע אלהים את נאקתם כיון שחטאו מה כתיב (שם א) ולא שמע ה' לקולכם וגו'. ענה לשמואל במצפה שנאמר (שמואל א י׳:י״ז) ויצעק שמואל ויענהו חזר ולא ענהו שנאמר (שם טז) ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל וכו', ענה לדוד שנאמר (תהילים ל״ד:ה׳) דרשתי את ה' וענני חזר ולא ענהו שנאמר (שמואל ב י״ב:ט״ז) ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה וגו', ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם שנאמר (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו וגו', לא עשו תשובה מה כתיב בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו, פעמים קרוב שנאמר (תהילים קמ״ה:י״ח) קרוב ה' לכל קוראיו פעמים אינו קרוב שנאמר (משלי ט״ו:כ״ט) רחוק ה' מרשעים, דרשו ה' בהמצאו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשוב לדון דיני נפשות, כך הקב"ה אמר לישראל בני הוו יודעין שאני דן את העולם כולו בארבעה פרקים בשנה, בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג על המים ואדם נידון בראש השנה בג' פרקים אלו יושב אני לדון דיני ממונות להעשיר או להעני להרבות או למעט, אבל ר"ה זמן דיני נפשות הוא אם למות אם לחיים, אם עשיתם תשובה לפני אני מקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחים ואשמע תפלתכם ואני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עד שלא אחתום גזר דין ביוה"כ לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו, אמר ר' ישמעאל בר נחמני א"ר יונתן משל למה הדבר דומה למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו כעס גדול מה עשה המלך יצא מן העיר רחוק מעשרה מילין ועמד לו ראהו אדם אחד אמר לבני העיר דעו וראו שהמלך בכעס עליכם והוא רוצה לשלוח לגיונות על העיר להחריבה צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם עד שלא ירחק מכם, פקח אחד היה שם אמר להם שוטים עד שהיה אצלכם לא בקשתם אותו ועכשיו קודם שירחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם לכך נאמר דרשו ה' בהמצאו, דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוה"כ שהוא שרוי ביניכם, וכן אמר יחזקאל (מג) והקיר ביני וביניהם הוי אומר קראוהו בהיותו קרוב:
שני לוחות הברית
מן הדברים המתמיהים בדברי תורתנו הוא מה שכתוב בתורה (שמות כד, י) ותחת רגליו כו', (שם לא, יח) כתובים באצבע אלקים כו', (שם ט, ג) יד ה', (דברים יא, יב) עיני ה', (במדבר יא, א) אזני ה', וכיוצא בדברים האלה, אשר הם כינויים אל הגוף ודבר זה לא יתייחס בו ית', כי אינו גוף ולא כח בגוף, ולכן לא יתייחסו הענינים האלה גם בספירותיו, והם רחוקות מכל גדרי הגוף, שאם לא כן נמצא שהוא נשמה אל ספירותיו והוא כח בהם, וח"ו יהיה כח בגוף חלילה וחלילה, לכן ראוי להרחיק גדרי הגוף הספירות, וחייבנו בזה כמו שחייבנו בהרחקתו מעצם האין סוף. ולא זו שמרוחק מגדרי הגוף, אפילו מרוחק מענין מהות המלאך, כמו שתקן בעל שיר יגדל כו' אין לו דמות הגוף ואינו גוף, דלפום ריהטא זו ואין צריך לומר זו אמר. אלא פירושו, שאין לו דמות הגוף, ואין לו אפילו דמות ממה שאינו גוף דהיינו המלאך וק"ל:
שני לוחות הברית
איכה יעיב (איכה ב, א), צרות העדר התורה. השליך משמים (שם), היפך (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך וגומר. הדום רגליו, במתן תורה ותחת רגליו וגומר (שמות כד, י). נאות יעקב (איכה ב, ב), הם בתי מדרשות והם מבצרי נטורי קרתא. ישבו לארץ (שם י), עובדא דסנהדרין במאמר שאנו בו. למי עוללת כה (שם כ), כה תאמר להם. מה אעידך (שם יג), אף האומות מודים רק עם חכם ונבון (דברים ד, ו). ומן א"ב זה התחיל להקדים פ' לע', במתן תורה פיהם שאמרו נעשה קודם לנשמע לראות בעין, ועתה בעובדא דבר קמצא (גיטין נו, ב) אמרי ליה בניב שפתים, ואמרי ליה בדוקין שבעין. הראשון סובר הקדמות פ' לע' הוצאת דיבת שקר גרם החורבן. ואמרי ליה אף אם לא הקדימו והיו אומרים אמת, היו נענשים מכח לשון הרע. ומה שהקדים הכתוב להודיע קושטא דמילתא דהכי הוה: