וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
כד הקמח
בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו' (ויקרא ט״ז:ג׳). דרשו רז"ל שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם. בבריאת עולם כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וגו' ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים לאהל. וכתיב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) יקוו המים ובמשכן כתיב (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף ובמשכן כתיב (שמות כ״ה:כ׳) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם ובמשכן כתיב (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך, והכונה בזה כי כשם שהונח האדם שהוא מבחר המין להכיר את בוראו ולעבדו כן הונח הכהן במשכן ובמקדש שיהיה עובד שם, כי מן הידוע שהוא מיוחד לעבודת המקדש ועל ידו השכינה שורה, וכן אמרו במדרש (איוב ל״ט:כ״ז-כ״ח) אם על פיך יגביה הנשר וכי ירים קנו סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה, משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו, ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא. אמר הקב"ה לאיוב אם על פיך יגביה נשר על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון כשם שעשיתי על ידי אהרן ועל מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון, סלע ישכון ויתלונן זה מקדש ראשון על שן סלע ומצודה זה מקדש שני, וקורא סלע אבן שתיה שהיתה שם לפני הארון ולמה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל מתוך אותה אבן שתיה היה כהן גדול מתפלל בספוק מזונותיהם של ישראל ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו הבאה עלינו גשומה וטלולה ושחונה, שנת שובע שנת רצון שנת ברכה שנת משא ומתן שנה שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ושלא יגביהו שררה אלו על אלו, למרחוק עיניו יביטו שהיה יודע מה יהיה בסוף השנה, כיצד היה עשן המערכה עולה לדרום שבע גדול לאנשי דרום, עולה למערב שבע גדול לאנשי מערב, וכן למזרח, וכשהיה עולה כלפי הרקיע היה יודע שכל העולם כולו שבע, כל המעלות האלה וכל השבח הזה היה לאהרן ואעפ"כ ואפרוחיו יעלעו דם דחמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתק, ובאשר חללים שם הוא אלא באשר חללים הוא שם היתה השכינה ע"כ במדרש. והא למדת שהקב"ה היה משרה שכינתו על פיו במקדש. ואע"פ שהוא היה העובד במקדש ונקרא הכהן הגדול מיוחד לעבודת האל הגדול לא היה אפשר לו להכנס למקדש אלא בהקדמות גדולות והוא שיקריב קרבנות תחלה והוא שאמר (ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. והיה צריך לזכיות רבות שיכנסו עמו, שכן אמרו במדרש כשהיה כהן גדול נכנס לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. בזכות התורה (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. בזכות מילה (בראשית י״ז:י׳) זאת בריתי אשר תשמרו. בזכות שבת (ישעיהו נ״ו:ב׳) אשרי אנוש יעשה זאת. בזכות ירושלים (יחזקאל ה׳:ה׳) זאת ירושלים בתוך הגוים. בזכות השבטים (בראשית מ״ט:כ״ח) וזאת אשר דבר להם אביהם, בזכות יהודה (דברים ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה. בזכות כנסת ישראל (שיר השירים ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר. בזכות התרומה (שמות כ״ה:ג׳) וזאת התרומה. בזכות המעשרות (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת. בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן, עד כאן:
שני לוחות הברית
הא למדת שהמשכן על ג' חלקים, כנגד ג' חלקי המציאות, שעליהם אמר דוד ע"ה (תהלים קג, כ-כב) ברכו ה' כל מלאכיו גבורי כח. ברכו ה' כל צבאיו. ברכו ה' כל מעשיו. וכן שלמה בנו אחז הדרך הזה לרמוז בג' פסוקים זה אחר זה. בפסוק ראשון (שה"ש ה, יג) לחייו כערוגת הבשם. השני (שם טו) ידיו גלילי זהב. הג' (שם טו) שוקיו עמודי שש עכ"ל (רבינו בחיי)הגה"הובצרור המור דרך אחר במאמר הנ"ל ה' אהבתי מעון ביתך. הרי כל מלאכת המשכן רמוזה במעשה בראשית, לרמוז כי לפי שבחטא אדם הראשון ובחטא העגל היו כל מעשה בראשית רפוים, וכמעט העולם היה מתמוטט, רצה הקב"ה לברא עולם חדש ולחזקו ולהעמידו על בוריו במעשה המשכן. וזהו שאמר במאמר מה טעם אהבתי מעון ביתך, לפי ששקול כנגד בריאת עולמך. כי ענייני המשכן נתנו קיום לענייני העולם, ולכן הוצרך הכתוב לומר במשכן ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים לקיים ולחזק ימי בראשית, כמו שנפרש במקומו בעזר השם יתברך. ולכן כל הדברים הכתובים במעשה בראשית נכתבו כנגדם במעשה המשכן, וכל זה רמוז ביום השישי, שבו נברא אדם הראשון ונתרחק, ובמשכן נתקרב אדם אחר כנגדו, והוא אהרן דכתיב (שמות כח, א) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. וזה שאמר הוקם המשכן סתם, למעלה ולמטה:
ועוד רמזו בזה המאמר באומרם כתיב במעשה בראשית ויכלו, וכתוב במשכן ותכל, להורות כי כמו שבפרשת ויכלו השמים רמוזים כל ג' עולמות, עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם התחתונים, ולכן כתיב שלוש פעמים ביום השביעי כמו שכתבתי שם, כן במעשה המשכן רמוזים כל הג' עולמות. עולם העליון הוא כנגד לפני ולפנים, ששם הארון והכרובים שהיו פורשים כנפים למעלה, כמו שכתוב במלאכים (ישעיה ו, ב) שש כנפים לאחד. עולם האמצעי הוא עולם הגלגלים, כנגדו היה השלחן והמנורה, שהם כנגד ד' המאורות שמש וירח וכוכבים, והשמים יריקו טל ומטר להוציא לחם ולערוך שלחן כלחם הפנים, וזהו (שמות כו, לג) והבדיל[ה] הפרוכת לכם בין קודש ובין קודש הקדשים. עולם התחתונים הוא עולם ההויה וההפסד, כנגדו היה מזבח העולה ששם שוחטים ומקריבים הקרבנות, ולכן תמצא שהיה מקומו פתח אוהל מועד, דכתיב (שם מ, כט) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד. והכיור היה שם בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה, כי זה לזה העולם שצריך האדם לרחוץ בו מטומאתו, לפי שהוא עולם המעשה, וכתיב (ישעיה א, טז) רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם, בענין שיהיו מוכנים לבוא אל עולם העליון, וזהו שאמר שם (שמות מ, לב) בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו. ואם לא ירחצו בזה העולם, שוב לא יאמרו מים מים, משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כי מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת (ע"ז נ, א). ולכן כמו שכתוב שם ויכלו השמים והארץ וכל צבאם שהוא רמז לכל ג' העולמות, על כן אמר במשכן ותכל כל עבודת משכן אהל מועד שזה רמז לכל הג' עולמות. ולכן אמר ה' אהבתי מעון ביתך, משום ששקול כנגד משכן כבודך, ומשכן כבודו הם כל הג' עולמות. כי פעמים נמצא בעולם העליון, ופעמים בעולם הגלגלים, ופעמים מלא כל הארץ כבודו, כמו שרמזתי בפרשת בראשית על מלת בצלמו:
ולכן בזאת הפרשה כלולים כל אלה הדברים, ארון וכפורת וכרובים שהם כנגד עולם העליון, ואחר כך שלחן ומנורה כנגד עולם אמצעי, ואחר כך מזבח העולה כנגד עולם התחתון שהיה פתח משכן אהל מועד, ואחר כך חצר המשכן שהוא כמו התחלה לכנוס למשכן. ולכן אחר שכתב מזבח העולה שהיה נחשת, רמז שהיה מכפר על נחש הנחושת המפתה לאדם הוא יצר הרע, וצוה לעשות סירותיו לדשנו ולהסיר המותרות. כתוב מיד (שמות כז, ט) ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה מאה באמה, להורות שהעולם הזה הוא רוחב מאוד בתענוגיו, יכול אדם לשוט בארץ ולהתהלך לארכה ולרחבה ולפרוץ ימה וצפונה ותימנה ומזרחה בד' הפאות. וזה רמז שהיה לפאת נגבה מאה אמה ועמודיו עשרה ואדניהם עשרים נחשת, לרמוז שיש לו סומכים ועמודים לסומכו עם עדרי חביריו, כאומרם אכול ושתה, וכן רודפים אחר השררה והאדנות להתפתות עם עצת נחש הנחושת, באופן שווי העמודים וחשוקיהם ותאוותיהם כוסף וחמדה. וכן לפאת צפון זאת המדה עצמה ק' באמה, לרדוף אחר העושר, כדכתיב (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה. ורחב החצר לפאת ים חמשים אמה עמודיהם עשרה (שמות לח, יב), לרמוז שבזה המנין האדם הולך לימי הזקנה או קרוב להם, והולך זה העולם ומתמעט לו. ואינו מוצא אלא נ' אמה לפאת מערב, לפי שהשכינה במערב, וגם כן אינו מוצא עוזרים רבים כבראשונה, אלא עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה, ובראשונה היו העמודים עשרים. וכן לרוח מזרח נ' אמה, להורות שהולך גם כן ומתמעט כשראוי לילך באור החיים. ולפי שאז אינו מוצא כל כך עוזרים, אמר בכאן עמודיהם שלושה ואדניהם שלושה. ולהורות על זה אמר שכל כלי המשכן וכל יתדותיו וכל יתדות החצר נחשת, לרמוז על נחש הנחשת:
ואנו מקווים שיבא זמן שירחיק הצפוני מעלינו, ויבוא משיח צדקנו ויקבץ גליותינו מד' הפאות, ויכלו המלכיות ד' המה קטני ארץ, כמוזכר בזאת הפרשה במדרש השכם (אוצר המדרשים ו) בפסוק וזאת התרומה, זהב כנגד גלות בבל דכתיב ביה (עי' דניאל ב, לח) אנת הוא רישא דדהבא. וכסף גלות מדי דכתיב ביה (אסתר ג, יא) הכסף נתון לך. ונחשת כנגד מלכות יון דכתיב ביה (עי' דניאל ב, לב) מעוהי ודרעוהי די נחש. ותכלת וארגמן וגו'. ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום דכתיב ביה (בראשית כה, ל) מן האדום האדום הזה, וכתיב (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום. שמן למאור זה מלך המשיח שנקרא זית רענן זית זך, שעתיד להאיר לישראל מתוך החושך, דכתיב (ישעיה מט, ט) לאמור לאסורים צאו וגו', וכתיב (שם ס, ג) והלכו גוים לאורך. אבני שוהם ואבני מלואים כנגד ישראל שנקראו אבן ישראל, וזאת האבן שראה דניאל, דכתיב (עי' דניאל ב, לד) עד די אתגזרת אבן וגו'. ואומות העולם נמשלו לחרס, דכתיב (ישעיה ל, יד) ושברה כשבר נבל יוצרים. והמשל אומר נפל כיפא על קדירה ווי לקדירה, נפל קדירה על כיפה ווי לקדירה. ולכן נמשלו ישראל לצורים, דכתיב (במדבר כג, ט) מראש צורים אראנו, לשבור נבלי חרש. ואז בונה ירושלים ה', ויתקיים (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש וגו', עד כאן::
ועוד רמזו בזה המאמר באומרם כתיב במעשה בראשית ויכלו, וכתוב במשכן ותכל, להורות כי כמו שבפרשת ויכלו השמים רמוזים כל ג' עולמות, עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם התחתונים, ולכן כתיב שלוש פעמים ביום השביעי כמו שכתבתי שם, כן במעשה המשכן רמוזים כל הג' עולמות. עולם העליון הוא כנגד לפני ולפנים, ששם הארון והכרובים שהיו פורשים כנפים למעלה, כמו שכתוב במלאכים (ישעיה ו, ב) שש כנפים לאחד. עולם האמצעי הוא עולם הגלגלים, כנגדו היה השלחן והמנורה, שהם כנגד ד' המאורות שמש וירח וכוכבים, והשמים יריקו טל ומטר להוציא לחם ולערוך שלחן כלחם הפנים, וזהו (שמות כו, לג) והבדיל[ה] הפרוכת לכם בין קודש ובין קודש הקדשים. עולם התחתונים הוא עולם ההויה וההפסד, כנגדו היה מזבח העולה ששם שוחטים ומקריבים הקרבנות, ולכן תמצא שהיה מקומו פתח אוהל מועד, דכתיב (שם מ, כט) ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד. והכיור היה שם בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה, כי זה לזה העולם שצריך האדם לרחוץ בו מטומאתו, לפי שהוא עולם המעשה, וכתיב (ישעיה א, טז) רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם, בענין שיהיו מוכנים לבוא אל עולם העליון, וזהו שאמר שם (שמות מ, לב) בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו. ואם לא ירחצו בזה העולם, שוב לא יאמרו מים מים, משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כי מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת (ע"ז נ, א). ולכן כמו שכתוב שם ויכלו השמים והארץ וכל צבאם שהוא רמז לכל ג' העולמות, על כן אמר במשכן ותכל כל עבודת משכן אהל מועד שזה רמז לכל הג' עולמות. ולכן אמר ה' אהבתי מעון ביתך, משום ששקול כנגד משכן כבודך, ומשכן כבודו הם כל הג' עולמות. כי פעמים נמצא בעולם העליון, ופעמים בעולם הגלגלים, ופעמים מלא כל הארץ כבודו, כמו שרמזתי בפרשת בראשית על מלת בצלמו:
ולכן בזאת הפרשה כלולים כל אלה הדברים, ארון וכפורת וכרובים שהם כנגד עולם העליון, ואחר כך שלחן ומנורה כנגד עולם אמצעי, ואחר כך מזבח העולה כנגד עולם התחתון שהיה פתח משכן אהל מועד, ואחר כך חצר המשכן שהוא כמו התחלה לכנוס למשכן. ולכן אחר שכתב מזבח העולה שהיה נחשת, רמז שהיה מכפר על נחש הנחושת המפתה לאדם הוא יצר הרע, וצוה לעשות סירותיו לדשנו ולהסיר המותרות. כתוב מיד (שמות כז, ט) ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה מאה באמה, להורות שהעולם הזה הוא רוחב מאוד בתענוגיו, יכול אדם לשוט בארץ ולהתהלך לארכה ולרחבה ולפרוץ ימה וצפונה ותימנה ומזרחה בד' הפאות. וזה רמז שהיה לפאת נגבה מאה אמה ועמודיו עשרה ואדניהם עשרים נחשת, לרמוז שיש לו סומכים ועמודים לסומכו עם עדרי חביריו, כאומרם אכול ושתה, וכן רודפים אחר השררה והאדנות להתפתות עם עצת נחש הנחושת, באופן שווי העמודים וחשוקיהם ותאוותיהם כוסף וחמדה. וכן לפאת צפון זאת המדה עצמה ק' באמה, לרדוף אחר העושר, כדכתיב (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה. ורחב החצר לפאת ים חמשים אמה עמודיהם עשרה (שמות לח, יב), לרמוז שבזה המנין האדם הולך לימי הזקנה או קרוב להם, והולך זה העולם ומתמעט לו. ואינו מוצא אלא נ' אמה לפאת מערב, לפי שהשכינה במערב, וגם כן אינו מוצא עוזרים רבים כבראשונה, אלא עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה, ובראשונה היו העמודים עשרים. וכן לרוח מזרח נ' אמה, להורות שהולך גם כן ומתמעט כשראוי לילך באור החיים. ולפי שאז אינו מוצא כל כך עוזרים, אמר בכאן עמודיהם שלושה ואדניהם שלושה. ולהורות על זה אמר שכל כלי המשכן וכל יתדותיו וכל יתדות החצר נחשת, לרמוז על נחש הנחשת:
ואנו מקווים שיבא זמן שירחיק הצפוני מעלינו, ויבוא משיח צדקנו ויקבץ גליותינו מד' הפאות, ויכלו המלכיות ד' המה קטני ארץ, כמוזכר בזאת הפרשה במדרש השכם (אוצר המדרשים ו) בפסוק וזאת התרומה, זהב כנגד גלות בבל דכתיב ביה (עי' דניאל ב, לח) אנת הוא רישא דדהבא. וכסף גלות מדי דכתיב ביה (אסתר ג, יא) הכסף נתון לך. ונחשת כנגד מלכות יון דכתיב ביה (עי' דניאל ב, לב) מעוהי ודרעוהי די נחש. ותכלת וארגמן וגו'. ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום דכתיב ביה (בראשית כה, ל) מן האדום האדום הזה, וכתיב (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום. שמן למאור זה מלך המשיח שנקרא זית רענן זית זך, שעתיד להאיר לישראל מתוך החושך, דכתיב (ישעיה מט, ט) לאמור לאסורים צאו וגו', וכתיב (שם ס, ג) והלכו גוים לאורך. אבני שוהם ואבני מלואים כנגד ישראל שנקראו אבן ישראל, וזאת האבן שראה דניאל, דכתיב (עי' דניאל ב, לד) עד די אתגזרת אבן וגו'. ואומות העולם נמשלו לחרס, דכתיב (ישעיה ל, יד) ושברה כשבר נבל יוצרים. והמשל אומר נפל כיפא על קדירה ווי לקדירה, נפל קדירה על כיפה ווי לקדירה. ולכן נמשלו ישראל לצורים, דכתיב (במדבר כג, ט) מראש צורים אראנו, לשבור נבלי חרש. ואז בונה ירושלים ה', ויתקיים (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש וגו', עד כאן::
שני לוחות הברית
וכן בית המקדש המרומז במראה הסולם כדלעיל הוא ג"כ בשלוש מחלוקת אשר בסדר כ"ב אותיות. נגד ג' הוא (שמות כה, ג) וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת, הזהב הוא לעולם למעלה, והנחושת לעולם למטה, והכסף חי מכריע ביניהם. נגד שבעה הוא שבעה קני המנורה, שהיא מאירה כמו שבעה כוכבי לכת. נגד י"ב הם שתים עשר אבני זכרון שהיו בחושן. וכל זה לישראל אשר הם בסוד ג' וז' וי"ב שהם כ"ב אותיות, ולהן מוכן ש"י עולמות להנחיל אוהבי י"ש. וזהו וישכ"ב, ויש כ"ב: