מוסר על שמות מ:לד

רב אחא מדבר מגלות אדום צרה נמשכה, כביכול אין השם שלם כו', ועתה לא נתקיים (שמות מ, לד) וכבוד ה' מלא את המשכן, עד לעתיד (יחזקאל כו, ב) אמלאה החרבה, ועתה רודף מלא, על כן וילכו בלא כח, רצה לומר כי תש כחינו לאורך הגלות. ולעתיד ובא לציון גואל מלא, כי לה' הישועה. ומה ששנת גאלי (ישעיה סג, ד) חסר, זהו כי החסרון מצדי, רק יעשה למען שמו הגדול כי כביכול השכינה בגלות, ועל כן ובא לציון גואל מלא, ודו"ק. הרי ענין ד' מלכיות:

גם התאספות עדת ישראל ושהם כאיש אחד רומז לסוד שיעור קומה, וסוד רמיזות המשכן היה בסוד שיעור קומה כמו שנאמר (עי' שמות מ, יז) והוקם המשכן, הוק"ם קומ"ה, כמו שכתבתי בפרשת תרומה (תו"א ד"ה זהו סוד הוקם) עיין שם. והבאתי שם מענין שיעור קומה בפרקי היכלות רל"ו אלף פרסאות ומצאתי בדברי האריז"ל שכתב שזה רמוז בפסוק (שמות מ, לד) וכבוד ה' מלא את המשכן, דכשתמלא משכ"ן כזה מ"ם שי"ן כ"ף נו"ן אזי המילוי עולה רל"ו רומז על רל"ו אלף פרסאות כו'. הרי המשכן מתאחד עם השבת, והשבת בעולם שכולו שבת. וששת ימי המעשה רומז לעולם הזה שהוא עולם המעשה, לעשות ולקיים את כל דברי תורה. ובשבת קיבול השכר לעולם הבא וכמו שכתוב (עירובין כב, א) היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, על כן גם בית דין שלמטה לא יעוררו שום דין ועונש ביום השבת אפילו דבר מצוה, כי בא שבת בא מנוחה:

ב. כתוב אחד אומר: ״רם על כל גויים ה׳ על השמים כבודו״, ובכתוב השני כתוב: ״המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ״ (תהלים קיג). ויש הבדל גדול ביניהם. בפסוק הראשון מובעת דעת הגויים שהם רואים את התרוממותו של ה׳ בזה שכבודו על השמים, ודעה זו מוטעית היא, כפי שמבואר בפסוק השני, כי באמת אין הבדל לגבי ה׳ בין השמים והארץ והוא גבוה מעל הכל, אלא שהוא יורד מגובהי מרומים ומשפיל לראות גם בשמים וגם בארץ. ולהיפך מקום כבודו הוא דוקא על הארץ, כפי שהכתוב אומר: ״מלא כל הארץ כבודו״, כי את ״הארץ נתן לבני אדם״ והוא משרה את שכינתו ביניהם.¹²ראה חז״ל: ״מהו ׳ולכבוד אהיה בתוכה׳ (זכריה ב), והלא אין כבודו של הקדוש ברוך הוא אלא במרום, שנאמר: ׳על השמים כבודו׳? אמר רבי יהושע בן לוי: להודיע שבחן של ישראל לכל באי עולם שבשבילם הקדוש ברוך הוא מוריד שכינתו משמי מרום ומשרה אותה בארץ״ (ילקוט שם). ומשום כך אמר ה׳ לישראל: ״ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם״, ולאחר שהוקם המשכן כתוב: ״ויכם הענן את אוהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן״ (שמות מ). וכן נאמר בכתובים רבים: ״ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד וכו׳ וירא כבוד ה׳ אל כל העם״ (ויקרא ט); ״ובבא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את קול ה׳ מדבר אליו מעל הכפורת״ (במדבר ז), ועוד.