מוסר על תהילים ד:ב

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּתַב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (ד, ב): "בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי... חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי". נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בִּתְפִלָּתוֹ וְנַעֲנָה מִיָּד — אַל יִתְגָּאֶה בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, לַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ מִיָּד. אַדְּרַבָּה: צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא מֵהַחוֹטְאִים, וְאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוּם נַחַת רוּחַ בִּתְפִלָּתוֹ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית: מָשָׁל לִמְצֹרָע, שֶׁבָּא לְשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְאֵין רְצוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּמְאַס הַפַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ. אֲזַי הוּא מְצַוֶּה לִתֵּן לַמְצֹרָע כְּפִי בַּקָּשָׁתוֹ וּלְפָטְרוֹ. וְזֶהוּ כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ: בְּקָרְאִי עָנֵנִי, אֱלֹהֵי צִדְקִי, אָכֵן לֹא תֵּכֶף וּמִיָּד, אֶלָּא: חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי, וְאַחַר כָּךְ תֵּן וּתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתִי.