מוסר על תהילים ו:ז

וְהִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁבַּהֲבָאַת בִּכּוּרִים הָיְתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאַמְרִינָן בְּמַסֶּכֶת בִּכּוּרִים, שֶׁהֶחָלִיל הָיָה מַכֶּה לִפְנֵיהֶם וְדִבְּרוּ הַלְּוִיִּים בְּשִׁיר. וְלָזֶה נִרְאֶה לוֹמַר, דְּלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב: מְלֵאָתְךָ — זוֹ בִּכּוּרִים, שֶׁמְּבִיאִים אוֹתְךָ בְּשִׂמְחָה. וְדִמְעֲךָ — זוֹ דְּמָעוֹת. וּבָזֶה הוּא מַכְנִיעַ שְׁתֵּי נָשִׁים — מַחֲלַת וְלִילִית, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רְשׁוּת לָהֶם לְהַחֲטִיאֲךָ. וְאִם כֵּן, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִתֵּן לִי בַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁהִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה. לָכֵן סָמַךְ לֵיהּ: וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, כִּי מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית נִקְרָא קָדוֹשׁ. וְלָכֵן מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ יִרְאֶה לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת בַּתְּפִלּוֹת, וְאָז הוּא מַכְנִיעַ הַנִּגְעֵי בְּנֵי אָדָם, כִּי שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ. וְכֵן מָצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר: מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה, וְאוֹמֵר: הָיְתָה לִי דִּמְעָתִי לֶחֶם וְכוּ'.