מוסר על תהילים ח:ד

וְטוֹב לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בָּהַקְדָּמָה, דַּף א, ב): "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: יוֹמָא חַד הֲוֵינָא עַל כֵּיף יַמָּא, וְאָתָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי: "רַבִּי, יָדַעְתָּ מַהוּ דִּכְתִיב (יְשַׁעְיָה מ, כו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה"? אֲמֵינָא לֵיהּ: אִלֵּין שְׁמַיָּא וְחֵילֵיהוֹן — עֻבְדָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ וּלְבָרָכָא לֵיהּ, דִּכְתִיב (תְּהִלִּים ח, ד): "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה", וּכְתִיב (שָׁם, י): "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת (תהלים ח, ד). זהו תשובה על קטרוג של מלאכי השרת בבריאת אדם, כי ענין הבריאה וענין מתן תורה הכל ענין אחד, עשרה מאמרות ועשרה דברות. ולזה בא הרמז בבריאת אדם (בראשית ח, כו) ויאמר אלהים נעשה אדם, כלומר בשביל נעשה ונשמע. ואז מתורץ למה לא כתיב אעשה. והנה כשקטרגו בבריאת אדם, אמר לעיל במאמר שהושיט הקב"ה אצבעו קטנה כו', ופירשתי סודו למעלה כי נשמתו יצאת מבנין אצבע קטנה הכלולה מכל עשר האצבעות. על זה אמר בכאן, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. ואמר, ירח וכוכבים אשר כוננתה. והקשו המפרשים למה לא הזכיר השמש. ותירצו מה שתירצו. אבל לסוד הנ"ל יתכן שפיר, כי אצבע (ועל דרך פשט נראה לפרש, כי אמר כי אראה כו', ורצה בראיה להתבונן בהם היטב להכיר גדולתם, מה שאי אפשר לראות היטב בחמה. ואדרבה יותר שרואה בה עיניו כהות ולא יוכל לראות) קטנה היא הירח סוד הלבנה שלמעלה והרבה צבאיה בכוכבים של מעלה, אשר הצדיקים נקראים על שמם, וכתיב (דניאל יב, ג) ומצדיקי רבים ככוכבים:

הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא – מִצְוָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״; וְנֶאֱמַר (שם ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג בּוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶם חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ – מִיָּד הוּא אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר, וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים מ ג): ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי״. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה וַאֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (שם ח ד): ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ״ (שם פסוק ה).