מוסר על תהילים טז:ג

בוא וראה כמה גדול מתן שכרה של תורה. צא ולמד ממשה רבינו ע"ה שזכה לקלסתר פנים. ומה אם משה רבי' ע"ה, [ש]לא היה אלא סרסור בין ישראל להב"ה במתן תורה, זכה לזוהר פנים, שלא היו בני ישראל [יכולין] לגשת אליו, שנא' (שמות לד, לה) ויראו בני ישראל כי קרן עור פני משה וייראו מגשת אליו, העושה את התורה כלה על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'. אף יהושע ע"ה לא נתגדל אלא על שהיה עוסק בתורה. ובשעה שהיו ישראל נלחמים עם האמורי, נטל ספר תורה והראהו לגלגל חמה, ואמ' לו, אני לא דוממתי מזה, אף אתה דמם מלפני, ועמד השמש והירח מלפניו, שנא' (יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד וגו'. וגרסינן במדרש תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה. תחלת חכמה יראת ה', זו התורה שיראתה על כל העולם כולו, ודעת קדושים בינה, אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ושונין דומים למלאכים שיש בהם בינה, ונקראים קדושים, שנא' (דניאל ז, כב) ובינה יהיב לקדישי עליונין, וכתי' (תהלים טז, ג) לקדושים אשר בארץ המה. כך היתה רוח הקדש מבשרת לתלמידי חכמים ואומרת, בני, אע"פ שנתתי לכם שכר טוב בעולם הזה, כ"ש לעולם הבא, אל תזלזלו בתורה ואל תרבו באכילה ובשתייה, לפי ששכרכם כפול לעולם הבא, שנאמר (זכריה ט, יב) שובו לבצרון אסירי התקוה, וכתי' (ישעיהו סא, ז) תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו, הא למדתם שתאכלו לימות המשיח כפלים. ולא עוד אלא אחד מישראל יושב בסופו של עולם, ואלף נהרות מקיפות אותו, ועתיד הב"ה להחזירו לירושלם, שנא' (דברים ל, ד) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך.

ומורים על סוד אחר, הח' הוא ח' חוטין, דל"ת ד' ציצית, א' קשר העליון דאורייתא. וכן מורה על חידוש עולם, ד' ציציות לד' רוחות העולם התלוים בבגד עליון, דהיינו מלך גאות לבש וכו' הם מקושרים ותלוים בו ומשתלשלים למטה, וד' ציציות הם ל"ב חוטין כמנין ל"ב אלהים המוזכרים בבריאת העולם. וכן מורה על תורה מן השמים, כי ציצית וח' חוטין וה' קשרים עולה תרי"ג. וכן מורה על שכר ועונש, כי תכלת מורה על הדין כמו שאמרו המקובלים, והלבן מורה על הרחמים. וקרח שכפר בנבואת משה מחמת קנאתו, אז כפר ג"כ בו יתברך, כמו קין שאמר לית דין ולית דיין, אף שידע מגדולתו יתברך אמר כי הוא כביכול ככל אלקי העמים וזהו שכתוב (במדבר טז, ג) ובתוכם ה', לא שכינה על ראשם ח"ו:

וְעַל פִּי זֶה נִרְאֶה לִי, שֶׁמִּפְּנֵי כָּךְ אִיתָא בְּפֶרֶק שִׁירָה, שֶׁהַשּׁוֹר אוֹמֵר שִׁירָה בְּכָל יוֹם: שִׁירוּ לַה' כִּי גָּאֹה גָּאָה וְגוֹ'. רָצָה לוֹמַר, שֶׁהוּא מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לַה', כִּי לוֹ נָאָה הַגַּאֲוָה וְהַגְּדֻלָּה, וְלֹא לִבְנֵי אָדָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. וּבִהְיוֹת שֶׁכָּל הַחֹדֶשׁ נִיסָן הוּא יְמֵי רָצוֹן, עַל כֵּן מַקְדִּימִין הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים טז, ג): "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָּם". וְתָמִיד הַנְּשָׁמוֹת מִצְטַעֲרִים בְּצָרוֹת בְּנֵי אָדָם. וּכְשֶׁאֵיזֶה גְּזֵרָה נִגְזְרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הֵן מַקְדִּימִים לִתְפִלָּה, אַךְ שֶׁאֵין לָהֶם רְשׁוּת לְגַלּוֹת וּלְהַגִּיד בְּפֵרוּשׁ לִבְנֵי אָדָם, רַק לִפְעָמִים בָּאִים בַּחֲלוֹם וּלְהַגִּיד בְּרֶמֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּרַבֵּנוּ יְחִיאֵל, אָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ אָשֵׁר, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהָיָה לוֹ חָבֵר בְּעִירוֹ, וְהָיָה גַּם כֵּן חָסִיד גָּדוֹל, וְהָיוּ אוֹהֲבִים מְאֹד זֶה לָזֶה. וְהָיוּ זְקֵנִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מֻפְלָגִים בַּתּוֹרָה וּבַחֲסִידוּת. וְנִשְׁבְּעוּ יַחַד, שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁיָּמוּת תְּחִלָּה, יָבוֹא בַּחֲלוֹם לַחֲבֵרוֹ לְהַגִּיד לוֹ דַּרְכֵי מִיתָה וְהִלּוּךְ הַנְּשָׁמָה.