תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃
כד הקמח
ומן הידוע כי מעשה המנורה ושאר כלי המשכן הכל היה רמז וציור לדברים שכליים, כשם שהיה גן עדן שדר בו אדם הראשון ונהרותיו ואילניו רמז לענינים רוחניים, זהו שתמצא כתוב בכלי המשכן (שמות כ״ה:מ׳) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. וזה יראה שראה בהר דוגמא שלהם עניני ידיעה וחכמה הנרמזים באלה. גם ידוע כי הדלקת נרות המנורה אצל השכינה לא מעלה ולא מוריד כי מי שכתוב בו (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא וכתיב (יחזקאל מ״ג:ב׳) והארץ האירה מכבודו מה היה צריך לנרות בשר ודם, אבל הכונה היתה למעלת בהמ"ק ולכבודו כדי לקבוע בנפש גודל מעלת הבית ולהגדיל ערכו בעיני כל רואיו, וכן דרך מלכי בשר ודם שמדליקין בהיכל שלהם כמה נרות דרך כבוד וחשיבות וכל שכן בבית המקדש שהיה אור העולם שצריך להדליק שם נרות ושתלבש הנפש מזה המורא והבשת ושיהיה המקום ההוא יראוי ומקודש בעינינו כמו שנצטוינו בתורה (ויקרא י״ט:ל׳) ומקדשי תיראו. וכן דרשו ז"ל בתנחומא בפסוק (שמות כ״ז:כ׳) להעלות נר תמיד אמר הקב"ה וכי לאורכם אני צריך מלך בו"ד מדליק נר מנר דלוק שמא יכול להדליק מתוך החשך ואני מתוך החשך הוצאתי אורה דכתיב (בראשית א׳:ג׳) וחשך על פני תהום וסמיך ליה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור הא לא אמרו נר תמיד אלא להעלות אתכם בפני כל האומות. ולמדנו מזה שהדלקת נרות במקדש כבוד גדול לישראל ולמקדש והמקדש יראוי ומתקדש בכך. ומזה נוכל להתבונן מנהג כל ישראל להדליק נרות בבתי כנסיות לפי שהוא דרך כבוד והדר לבית התפלה, וכל הזהיר בהדלקת נרות בביהכ"נ הרי זה מכבד את הש"י הוא שאמר הנביא (ישעיהו כ״ד:ט״ו) על כן באורים כבדו ה' ודרשו ז"ל באילין פנסיא. וכבר ידעת הנס הגדול שהיה נעשה במנורת ביהמ"ק בנר מערבי שלא היה בו שמן יותר מבשאר הנרות ושאר הנרות היו דולקין עד הבקר ונר מערבי היה דולק כל הלילה וכל היום כולו עד הערב שממנו היה מדליק שאר הנרות בין הערבים וזה היה עדות לישראל שהשכינה שרויה ביניהם הוא שאמר הכתוב (שמות כ״ז:כ״א) מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך וגו', ואמרו רבותינו ז"ל עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות אמר רבא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה שממנה היה מדליק ובה היה מסיים. ומצינו בתלמוד שהיו צדיקים בזמן בית המקדש שלא כבה נר מערבי כל ימיהם. כשם שמצינו שנעשה נס גדול בזמן הזה בנרות מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיתה תשועה גדולה לישראל על ידן והרג במלכות יון אלף אלפים הוא ובניו שהיו גבורים גדולים וגבורתם הגדולה נתפרסמה באומות ופחדם נפלו על כל העמים, ואחר שחזרה המלכות לישראל וגברו בני החשמונים על מלכות יון בכ"ה בכסלו נכנסו להיכל ומצאו פך אחד של שמן טהור ולא היה בו שיעור להדליק ממנו כי אם לילה אחד ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה, ומה שנמשך הנס ח' לא פחות ולא יותר יש שפירשו שמקום הזיתים שמשם מביאין השמן היה מהלך ד' ימים וחוזרין בד' ימים הרי ח' ולפיכך נמשך להם הנס ח' ימים כדי שילכו ויחזרו ויביאו שמן טהור. ועוד שאם תתבונן תמצא כי רוב הדברים שבמקדש היו מתגלגלין בחשבון ח', כי הכהן הגדול היה לובש ח' בגדי כהונה חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט מנכסי בד והלוים היו משוררים בח' כלים למנצח על נגינות על מחלת על עלמות שיר והרביעי קראו הכתוב המשא ממה שכתוב (ד"ה טו) וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא, והוא קול חזק וגבוה מלשון (בראשית כ״ט:י״א) וישא את קולו למנצח על שושנים למנצח על הגתית על השמינית, שמנה דברים של ריח טוב בין שמן המשחה והקטרת ארבעה בשמן המשחה והן מור וקנמון וקנה וקדה, וארבעה בקטרת נטף ושחלת וחלבנה ולבנה, שמנה בדים ב' בדי הארון ב' בדי השלחן שני בדים למזבח הזהב וב' בדים למזבח העולה. אף הקרבנות אחר ח' ימים דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה ירצה. שמנת ימי המילה, שמנה חוטין של ציצית, שמנה מחיצות לנבואה. ועוד יש בזה טעם אחר והוא כי חשבון ח' רמז לשמן המשיח שהוא על מעלת שמנה, וידוע כי חשבון שמנה הוא אחר הז' במעלת האחד ובזמן המשיח יחזרו כל האומות לאמונתנו הוא שכתוב (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. וכתיב (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש בז' נרות, חייבה החכמה להיות זמן המשיח על מעלת ח' כי בו תהיה מעלה יתירה ותוספת השגה בידיעת הש"י על כל הזמנים שעברו הוא שכתוב (ירמיהו ל״א:ל״ד) כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. והנה רז"ל הרחיבו הביאור בענין הזה הוא שאמר במס' ערכין (פ"ב דף יג ב) רבי יהודה אומר כנור של מקדש של ז' נימין היה שנא' (תהילים ט״ז:י״א) שובע שמחות את פניך. אל תקרי שובע אלא שבע. ושל ימות המשיח שמנה שנא' למנצח על השמינית על נימא שמינית ושל העוה"ב עשר שנא' (שם לג) בנבל עשור זמרו לו. הענין הזה יש להתבונן בשמנת הימים האלה הנקראים חנוכה שהוא נגזר מלשון חנוך בלשון חנוכת הבית לפי שהוא רומז לשמן המשיח שאנו עתידין לחנך בית המקדש:
מעלות המדות
בני, בואו ואלמדכם מעלת התורה וקיום המצות. דעו בני כי מעלת התורה מעלה גדולה וחשובה עד מאד ומתוך חשיבותה ומעלתה קדמה הקדוש ברוך הוא לעולם אלפים שנה כענין שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו' ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים כענין שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו'. ובתורה נתייעץ הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם כענין שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ואמרו חז"ל חביבים היו ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו חביבין היו ישראל לפני המקום שנתן להם את התורה שהיא סם חיים ורפואה להם כענין שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ולא עוד אלא שהיא יקרה וחשובה מכל כסף וזהב שבעולם שנאמר יקרה היא מפנינים וגו'. גדולה מעלת התורה וקיום המצות שהאדם קונה בהם חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר מכל משמר נצור לבך וגו' שיהא אדם מתכוין לעשות כל מצוה הבאה לידו בין קלה בין חמורה ואל יבזה בעיניו המצוה קלה לפי שאינו יודע מתן שכרן של מצות שעל כל מצוה ומצוה קונה חיי העולם הבא ואמרו חז"ל הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה וכן הוא אומר (תהלים טז, יא) אורח חיים פן תפלס אמר הקדוש ברוך הוא לא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה שלא תהא אומר מצוה זו שכרה מרובה אני מקיימה מצוה זו שכרה מעוטה איני מקיימה מפני שהיא קלה לפיכך לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות כדי שיעשו כל המצות בשוה. נעו מעגלותיה ולא תדע מטולטלין הן אסטרטותא של תורה, ולא תדע, אתה אינך יודע מתן שכרן של מצות אבל הקדוש ברוך הוא יודע וגלוי לפניו ונאמן לשלם שכרו, וכן הוא אומר פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס. ואמרו חז"ל באגדה לא דבר הכתוב אלא כנגד יום הדין שהקדוש ברוך הוא יושב ומשקל במעשיהן של בריות הכל באמת הכל במשפט הכל בצדק משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ובנה בתוכו מגדל גבוה ועשה בתוכו גנה והשכיר פועלים והכניסן לתוכו ופקדן שיהיו עוסקין במלאכתן עלה המלך לראש המגדל והוא היה רואה אותן והן לא היו רואין אותו כענין שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. לפנות היום בא המלך וישב עליהן בדין אמר המלך יבאו המעדרין ויטלו שכרן המכסחין ויטלו שכרן מלקטי צרורות ויטלו שכרן נשתיירו בהן אנשים שלא נתעסקו במלאכת הפרדס. אמר המלך אלו לא היו עוסקין במלאכתי מה היו עושין. אמרו לו היו מפנין בתים מלאים לתוך רקנין. אמר להם המלך אלו שלא עסקו במלאכתן יצאו להריגה על שמרדו בדברי מלכות. כך הקדוש ברוך הוא ברא את והוא פרדס ונתן בתוכה בני אדם ופקדן שיהיו עוסקין בתורה ובמצות ובמעשים טובים והשרה שכינתו בשמים והוא יושב עליהן למעלה והוא רואה אותן והן אינן רואין אותו לעתיד לבוא הוא יושב עליהן בדין ואמר כל מי שעסק בזה יבוא ויטול שכרו. איה סופר אלו מלמדי תינוקות יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל אלו ששוקלין את המצות קלות וחמורות בשוה שנזהרין בקלות כמו שנזהרין בחמורות יבואו ויטלו שכרן לפיכך צריך לו לאדם להזהר בכל המצות בין קלות בין חמורות לעשות כל מצוה הבאה לידו ראשונה בין קלה בין חמורה ואל יאמר אמתין ואעשה החמורה שמא לא תעלה לידו. ולמה לא נתפרש מתן שכרן של מצות שלא יאמר אדם כל העוסק במצוה זו זוכה להתעשר אלך ואעסק בה ואתעשר. וכן אם מבקש בנים ושכרה של מצוה זו היא אלך ואתעסק כדי שיהיו לי בנים וכן בשאר כל המצות ונמצא עושין את המצות שלא לשם שמים. ועוד למה לא גלה מתן שכרן של מצות שלא יהא אדם הולך ועושה המצות שמתן שכרן מרובה ויניח השאר ונמצאו קצת המצות בטלות. תדע שכן הוא שמצוה חמורה מן החמורות שבתורה והיא מצות כבוד אב ואם כתיב כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וגו'. ונקראת חמורה מן החמורות מפני שהוקשו כבודן לכבוד המקום. ובקלה שבקלות כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. ולמה קורא אותה קלה שבקלות שאפילו חסרון כיס אין בה הרי כבר למדת שכרן של מצות שהוקשו כולן כאחת. לפיכך יזהר אדם בכולן בין קלות בין חמורות שכל אחד ואחת מביאתו לחיי העולם הבא. כענין שנאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם. מהו כל המצות שיהיו כל מצותיה של תורה חשובין בעיניך כמצוה אחת שקולות זו כזו שתהא זריז לעשות מצוה קלה כמצוה חמורה. תשמרון לעשות שיהא אדם לומד על מנת לעשות. למען תחיון לעולם שכולו חיים. אשריהן עמלי תורה ומקיימי המצות שאפילו המצות שנתן הקדוש ברוך הוא להנאתן של בריות מקבלין עליהן שכר גדול צא ולמד ממה שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. ואמרו חז"ל באגדה מאני של בשר ודם אנו יודעין מהו אני של מקום. יוסף בשעה שמלך על המצרים היה מתיירא מהם אמר לו פרעה אני פרעה מפני מה אתה ירא אני הוא שהמלכתיך מי שיש לו ראש ידבר כנגדך שנאמר ויאמר פרעה את יוסף אני פרעה. מה עשה אותו אני ליוסף? שמלך שמונים שנה. כשיבא הקדוש ברוך הוא ליתן שכר של כל מצוה ומצוה שכתוב בה אני ה' על אחת כמה וכמה. גדול קיום המצות שכל המקיים את המצות קונה לו חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר ושמרתם את מצותי ואת חקותי ועשיתם אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ב' וחי בהם בעולם הזה ואני נאמן לשלם שכר טוב בעולם הבא כביכו"ל אני ערב בדבר שאתם זוכין בה לחיי העולם הבא:
שני לוחות הברית
רבנן אמרי אמירה נעימה. הי"ג מדות שהתורה נדרשת זהו נקרא כתיבה לפי פירוש רש"י, ורבנן סבירא להו כרבי יוחנן דהתם סובר דהרוב הוא האמירה, דהיינו בעל פה, על כן הקדים האמירה להכתיבה. ואמר אמירה נעימה, על דרך דכתיב (תהלים טז, יא) נעימות בימינך נצח, והתורה נתנה בימינו של הקב"ה, כלומר רוב התורה בימין כביכול, כמו מלאכה שנעשית בשתי ידים נעשה הרוב בימין. ועל צוף דבש אמרי נועם התפלל דוד לחזות בנועם ה' (תהלים כז, ד). אחר כך כתיבה יהיבה, וכתיבה הוא י"ג מדות שהתורה נדרשת, וכתיבה זו גם כן נקראת יהיבה שהיא בעל פה כמו שכתבתי לעיל, אף שהכתב נדרש כן, מכל מקום יהיבה הוא. וסבירא להו לרבנן כרבי יוחנן שם, על כן דורש אנכ"י *אמירה *נעימה *כתיבה *יהיבה. ורבי יוחנן בעצמו שאינו דורש כן הכא, משום דניחא ליה יותר למדרש הנוטריקון שלו. איכא דאמרי *יהיבה *כתיבה *נאמנין *אמריה. סבירא להו כרבי אליעזר שם דסובר תורה שבכתב הרוב, על כן הקדים יהיבה כתיבה לאמירה. ואמר יהיבה כתיבה, כלומר היא החשובה. ונאמנין אמריה גם כן, ולא אמר נעימים שזה משמע שהוא הרוב, כי נעימות בימינו וכמו שכתבתי לעיל, על כן אמר נאמנין. כך נראה לי לפרש על פי פירוש רש"י של הניזקין: