מוסר על תהילים יז:יב

וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ עוֹפוֹת וְדָגִים, וְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, תְּמִימִים וְרַחְמָנִים מִלַּעֲשֹׁק זֶה לָזֶה, וְיֵשׁ שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים וְטוֹרְפִים וּבוֹלְעִים זֶה לָזֶה – כֵּן עָשָׂה גַּם בְּנֵי אָדָם: הַטּוֹבִים נִדְמוּ לָעוֹפוֹת וְלַבְּהֵמוֹת הַטּוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב): ״יוֹנָתִי תַמָּתִי״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל לד לא): ״וְאֶתֵּן צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי״. וּבְנֵי אָדָם הָרָעִים נִדְמוּ לְחַיּוֹת רָעוֹת: לְאַרְיֵה, דִּכְתִיב (תהלים יז יב): ״דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף״. וְיֵשׁ דּוֹמִים לְדֻבִּים וּזְאֵבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג ג): ״שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב״.