מוסר על תהילים יט:ז

כל העוסק בתורה ניצל מדינה של גיהנם, שכן אמרו במדרש תהלים לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ודן בה את הרשעים שנא' (מלאכי ג׳:י״ט) כי הנה יום בא בוער כתנור, ומרפא בה את הצדיקים שנא' (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו'. אמר רבי יהושע צדקה עשה הקב"ה עם כל באי עולם כשלא נתנו ברקיע ראשון שאלמלא נתנו בו לא היה צל לכל בריה תחתיו שנא' (תהילים י״ט:ז׳) ואין נסתר מחמתו אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו מי שעוסק בתורה הוא שכתוב אחריו תורת ה' תמימה וכן כתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) כי הנה היום בא בוער כתנור. וכתיב אחריו זכרו תורת משה עבדי ע"כ.

גַּם מִיּוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (מלאכי ג' י"ט): "הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר", זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה. כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים: לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ וְדָן בָּהּ אֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר". וּמְרַפֵּא בָּהּ אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ'): "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁלֹּא נְתָנוֹ בְּרָקִיעַ רִאשׁוֹן, שֶׁאִלְמָלֵי נְתָנוֹ בּוֹ, לֹא הָיָה צֵל לְכָל בְּרִיָּה תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"ט ז'): "וְאֵין נִסְתָּר מֵחֲמָתוֹ". אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי נִסְתָּר מֵחֲמָתוֹ? מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (שם ח'): "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה", וְכֵן כְּתִיב: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר", וּכְתִיב אַחֲרָיו (מלאכי ג' כ"ב): "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶה עַבְדִּי".

השער הראשון: בדבר שכולל כל הברכות. כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה, חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה, כגון ברכת נודה לך ה' אלהינו ונחמנו בברכת המזון. ויש ברכות מקצת סמוכות לאחרות ויש בהן הזכרת השם ומלכות, כמו שאבאר לקמן בע"ה. והזכרת השם ומלכות הוא בא"י אמ"ה. וגרסינן בשולחן של ארבע על דרך הקבלה, כל הברכות יש בהן נגלה ונסתר, כיצד, בא"י אמ"ה הרי נגלה, אקב"ו הרי נסתר. נגלה מצד פעולותיו ונסתר מצד מהותו ועצמותו. ועל כן תמצא כששאל משה רבינו ע"ה על ידיעתו מצד דרכיו ואמ' לו הודיעני נא את דרכיך, השיב לו אני אעביר כל טובי על פניך, ר"ל אעשה חפצך בזה. אך כששאל על ידיעתו מצד עצמותו, ואמ' לו הראני נא את כבודך, השיב לו ואמ' לו לא תוכל לראות את פני. ביאר לו בב' דרכים אלו כי הוא נגלה ואיפשר להשיגו מצד דרכיו ופעולותיו, והוא נסתר מצד עצמותו ואין כח באדם להשיגו. לפיכך כשאנו אומרים בא"י אמ"ה יש לכוין בו כי הוא ית' נגלה מצד פעולותיו, וכשאנו אומרים אקב"ו יש לכוין כי הוא ית' נסתר ונעלם מן ההשגה. והמשל על זה השמש, שהוא אחד משמשיו ומעשה ידיו, ואיפשר לו לאדם להשיגו מצד פעולותיו שהוא פועל בעולם השפל בחומר, במין האינושי שהוא מדבר, ובמין החיות שאינם מדברים, ובמין הצומח, וכן מצד אורו וחומו, וכן כתיב (תהלים יט, ז) ואין נסתר מחמתו, ואם בא אדם להשיגו מצד עצמותו, ויסתכל בעצם אורו, יכהה מאור עיניו. והבן זה. ועיקר הברכה הוא שיזכור סמוך לחתימתה מעין הברכה, כמו מלך עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם, וכמו ונאמן אתה להחיות מתים בא"י מחיה המתים. דאמ' ר' שמואל כל הברכות כולן צריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן. וחייב השומע לאחר שמברך לענות אחריו אמן. דתניא גדול העונה אמן יותר מן המברך. מפני שהעונה אמן הוא מזכיר שני שמות, שם של ארבע שהוא יהוה והשני אדני, שכך עולה בגימטריא אמ"ן תשעים ואחד, כמנין יהוה אדני, והמברך אינו מזכיר אלא שם אחד. ואחר הכל עונין אמן, חוץ מתינוקות של בית רבן, דתניא אחר הכל עונין אמן חוץ מאחר תינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד הן עוסקין. והני מילי בעידנא דקא מגמרי להו, אבל בעידנא דקא מיפטרי נפשייהו, עונין. והמברך לא יענה אמן אחר ברכותיו, אלא בברכה האחרונה או אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון. דתניא חדא כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ותניא אידך הרי זה בור. לא קשיא, הא בעונה אמן בבונה ירושלם, הא בעונה אמן בברכה אחרת. תניא המברך על הפירות ועל המצות ועונה אמן אחר עצמו, הרי זה דרך בורות, מפני שמפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברך עליו. ואם העונה עצמו אמן אחר עצמו מגונה מפני שמפסיק, כ"ש המפסיק בשיחה אחרת. וכן המברך על התורה לא יפסיק בין הברכות ובין הקריאה. ואסור לאדם לברך על אחת מכל הברכות כשהוא ערום, עד שיכסה את ערותו.