יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃
קב הישר
וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁיֹּאמַר קֹדֶם הַתְּפִלָּה: "לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ", כִּי הַלֵּב הוּא נֶגֶד שֵׁם הוי"ה, וְהַפֶּה הוּא נֶגֶד שֵׁם אדנ"י, כַּיָּדוּעַ. וְעַל זֶה כָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁזֶּה הָיָה כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים יט, טו): "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי", כִּי זֶהוּ יִחוּד גָּדוֹל לְיַחֵד פֶּה וְלֵב כְּאֶחָד.
מנורת המאור
ויסמוך גאולה לתפלה, ושכרו הרבה מאד, כדגרסינן בירושלמי העיד ר' יוסי ב"ר אליקים משום קהלה קדישה שבירושלם שכל הסומך גאולה לתפלה שאינו ניזוק כל אותו היום. ועוד גרסינן בירושלמי תכף לגאולה תפלה, שנא' (תהלים יט, טו) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, היינו גאולה, וסמיך ליה, יענך ה' ביום צרה, היינו תפלה. א"ר אמי כל מי שאינו סומך גאולה לתפלה, למה הוא דומה, לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך, ויצא המלך לו לידע מהו מבקש, ומצאו שהפליג, אף הוא הפליג. יכול אדם אפי' יחיד לענות אמן אחר ברכה של גאל ישראל, כיון שהוא סיום של סדר ברכות.
קב הישר
וְלָכֵן לֹא רָצָה רַבִּי עֲקִיבָא לְהוֹכִיחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת בִּפְנֵי רַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אוֹתָן בָּרַבִּים. וְכָל הַמְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בְּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן אָמַר: תָּמֵהּ אֲנִי, אִם יוֹדֵעַ אָדָם בַּדּוֹר הַזֶּה לְהוֹכִיחַ. וְעַכְשָׁו רָאִיתִי מוֹכִיחִים, חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ, וְעוֹמְדִין וְדוֹרְשִׁים בָּרַבִּים וּמְבַיְּשִׁין אֶת הַבְּרִיּוֹת דֶּרֶךְ פְּרָט וּכְלָל, וְאֵינָם יוֹדְעִין אֶת עָנְשָׁן. וַה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, שֶׁחִבַּרְתִּי זֶה הַסֵּפֶר, כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ בּוֹ הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין רוֹצֶה אֲנִי לְבַיֵּשׁ אוֹתָן בָּרַבִּים, כִּי כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ בַּמֶּה שֶׁעִוֵּת, וְיוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ לְתַקֵּן אֶת הַפְּשָׁעִים וְהַחֲטָאִים. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: אֵין הַלּוֹמְדִים יוֹדְעִים אֶת מַעֲשֵׂינוּ, וְאֵין חָשִׁים לִרְאוֹת אוֹתָנוּ, דַּע, כִּי בְּכָל קְהִלָּה וּקְהִלָּה יֵשׁ בְּנֵי אָדָם, שֶׁיּוֹדְעִין בְּקִלְקוּלָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, אַךְ מִפְּנֵי הַחֲנֻפָּה שֶׁגּוֹבֶרֶת אוֹמְרִים: אוֹי לָנוּ אִם כָּךְ נֹאמַר, וְאוֹי לָנוּ אִם לֹא נֹאמַר. לָכֵן אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבִי עָשִׂיתִי, וְכָתַבְתִּי קְצָת בְּדִבְרֵי הַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, וּבְדִבְרֵי מָשָׁל וּמְלִיצָה. וַאֲקַוֶּה לָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה מְזַכֶּה אֲנִי אֶת הָרַבִּים, וּזְכוּת הָרַבִּים יִהְיֶה תָּלוּי בִּי. וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכָּל הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת בְּזֶה הַסֵּפֶר, שֶׁיָּשִׂים דְּבָרַי כְּחוֹתָם עַל לִבּוֹ וְעַל זְרוֹעוֹתָיו, וְיִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי.