מוסר על תהילים יט:יא

חביבה תורה ונחמדת מזהב ומפז ומכל כלי חמדה, שנא' (איוב כח, טז) לא תסולה בכתם אופיר בשוהם יקר וספיר. וגרסי' בחופת אליהו זוטה יסתכל אדם בעצמו שמשולין דברי תורה בלחם ובמים וביין ובחלב ובכסף ובזהב ובדבש ונופת צופים וכל דבר חביב שבעולם. בלחם מנין, שנא' (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי. במים מנין, שנא' (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים. ביין [מנין], שנא' (משלי ט, ה) ושתו ביין מסכתי. בחלב מנין, שנא' (ישעיהו נה, א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. בדבש מנין, שנא' (תהלים יט, יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים. בכסף מנין, שנא' (משלי ג, יד) כי טוב סחרה מסחר כסף, וכתי' (משלי ח, יט) טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר. בזהב מנין, שנא' (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ללמדך שכשם שלא איפשר לאדם לעמוד בלא לחם ובלא מים בעולם הזה, כך אי איפשר לו לעמוד בעולם הבא בלא תורה שלמד בעולם הזה, שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו [וגו']. וגרסי' באבות דר' נתן נמשלו דברי תורה בכלי זהב, מה כלי זהב כל זמן שאדם שפם וממרקם הם מצחצחין ומאירין, כך דברי תורה, כל זמן שאדם שונה בהן ומשלש, מצחצחין ומאירין את פניו, שנא' (תהלים יט, ט) מצות ה' ברה מאירת עינים, אבל אם ישכלו מהן הן נוחין לאבד ככלי זכוכית, שנא' (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית. חבר לפני עם הארץ ככלי זהב, השיח עמו הרי הוא ככלי חרש. כל הכלים עוברין בשוק ואין בני אדם יודעין מה שבתוכן, עבר כלי זכוכית בני אדם יודעין אשר בתוכו, כך הוא תלמיד חכם ניכר בין עמי הארץ בעטיפתו ובהליכתו בשוק, ובמשאו ובמתנו, ובכל עניינו. וגרסי' בפסיקתא קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. קחו מוסרה של תורה. למה תשקלו כסף, למה אתם שוקלין כסף לבני עשו. בלא לחם, מפני שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה, למה אתם רעבים ואומות העולם שבעים, מפני שלא שבעתם מיינה של תורה, דכתי' (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

פשט הפסוק, המצוה כנר להאיר לפניך, כמו שכתוב (תהלים יט, יא) מצות יי ברה מאירת עינים, והתורה כאור ללומדיה, והכסיל בחשך הולך (קהלת ב, יד). והנה לנר ואור יש ב' פירושים. א' נר יחידי נקרא נר, ואור הוא מדורה גדולה. ומסכים למה שנמנו וגמרו חכמים ז"ל (קידושין מ, ב) תלמוד גדול שמביא לידי מעשה.^הגה"הענין תלמוד גדול או מעשה גדול, יתבאר בארוכה בעזה"י לקמן במסכת שבועות פרק קמא ע"כ: המצוה שהוא מעשה קוריהו נר, ולתורה שהוא תלמוד קורא אור. פירוש שני, בנר עצמו שייך נר אור. כי הנר הוא המקבל האור דהיינו קנדלי"א, או פתילה בשמן שבכלי, והאור אחוז בו והם דבקים זה בזה וצריכים זה לזה, כי לאור הנר אין אחיזה רק בנר, כי מציאת האור זולת דבר שיאחז בו הוא חוזר למקורו ליסודו. גם הנר אין לו הארה כי אם מצד האור האחוז בו:

וַה' יַעֲבִיר עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת שָׁוְא וִיזַכֵּנוּ לְהַכִּיר אֶת גֹּדֶל עֵרֶךְ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֵרָפְאוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְיֻמְתַּק דְּבָרֶיהָ בְּפִינוּ מִדְּבַשׁ, כַּכָּתוּב (תהילים י"ט י"א): "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקַים מִדְּבַשׁ" וְגוֹ'.