מוסר על תהילים י:ג

אם תדקדק בלשון הברכה במלת המוציא תמצא שהיא משמשת עבר ועתיד. עבר כדכתיב (ויקרא כב) המוציא אתכם מארץ מצרים. עתיד כדכתיב (תהלים קד) להוציא לחם מן הארץ, ויהיה רמז לעתיד באמרם ז"ל (כתובות פרק י"ג דף קי"א:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנא' (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ. ואנו רומזים בברכת המוציא הפלא שעתיד להיות לע"ל שיהיו מזונותיו של אדם בלא עמל ותוציא הארץ לחם ממש כלחם הזה שאנו מברכין עליו, וכן היה העולם נוהג המנהג הזה בזמנו של אדם לולא שנתקללה האדמה בחטאו ש"א ונאמר לו (ברא' ג) ארורה האדמה בעבורך וכתי' (שם) בזעת אפך תאכל לחם, ואל המנהג הזה עתיד שיחזור העולם, ומשפט ברכת המוציא מברך ואח"כ בוצע, ואמרו במדרש הבוצע ואחר כך מברך עליו הכתוב אומר (תהלים י) ובוצע ברך נאץ ה' לפי שמראה עצמו להוט ונמשך אחר הפת יותר ממה שהוא נמשך אחר הברכה:

השער הח': בעשיית המצוה מממון היתר ולא מממון אסור. כמה היא רצויה ומקובלת המצוה לפני הב"ה כשהיא מיגיע כפיו של אדם, וכמה היא נמאסת בעיניו כשהיא מגזל ומחמס. כדגרסינן במ' סנהדרין ר' אליעזר בן יעקב אומר, הרי שגזל חטין וטחנן ולשן ואפאן והפריש חלה, כיצד זה מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, שנא' (תהלים י, ג) ובוצע ברך נאץ ה'. ואע"פ שיוצא בה ידי חובתו, היא מצוה הבאה בעבירה. כדגרסינן בפ' לולב הגזול בשלמא יום טוב ראשון, דכתיב (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם, אמר רחמנא משלכם, והאי לאו דידיה הוא, אלא יום טוב שני מאי טעמא לא, אמ' ר' יוחנן, משום דהויה מצוה הבאה בעבירה, שנא' (משלי כא, כז) זבח רשעים תועבה. וגרסי' במדרש כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס. אמ' לעבדיו, תנו מכס למוכסין. אמרו לו, אדונינו המלך, כל המכס שלך הוא. אמ' להם, ממני ילמדו הכל ויתנו מכס. כך אמ' הב"ה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזלה, כי אני ה' אוהב משפט וגו'.

וְיֵשׁ מִן הַכַּת הָרָעָה הַהִיא. כִּי לֹא רַב לָהֶם אֲשֶׁר לֹא לָבְשׁוּ חֲרָדוֹת. כִּי חָלְפוּ חֹק וְעֵדוֹת. אֲבָל יְהַלְלוּ וִיבָרְכוּ נַפְשָׁם בְּמַלֹּאתָם תַּאֲוָתָם. וְהֵם הַמַּכְעִסִים וְהַמְּנָאֲצִים לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י':ג') כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. וְדִבֵּר יְשַׁעְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אָבְדַן הַכַּת הַהִיא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א':כ"ח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ. הִמְשִׁיל הַמּוֹרְדִים וְהַחוֹטְאִים לִכְלִי הַנִּשְׁבָּר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵרִית. וְאָמַר כִּי עוֹזְבֵי הַשֵּׁם יִכְלוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':י"ט) אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.