מוסר על תהילים לג:ט

קודם שנבאר הענין, נבאר השמות וביאורם. רמוז בפסוק (תהלים לג, ט) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. כבר נודע ידו"ד הוא שם העצם מצד מהותו עצם הוויתו הקדמונים, כמו שאמרו רז"ל (פדר"א ג) קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, ותיבת הוא רצה לומר מהותו, הוא ראשי תיבות הוא ושמו אחד. ואח"כ שמותיו המורים על בנין העולם והפעולות מחודשים. והנה שם אלקים הוא בנין העולם כמו שכתוב (בראשית א, א) בראשית ברא אלקים, כי השם הזה טבע העולם ומנהגו כמו שכתב הזוהר בכמה מקומות, וכך כתב בעל עקידה סוף שער שלישי עיין שם. ולכל בנין צריך יסוד, וזה יהיה שם אהי"ה שהוא ג"כ מלשון הויה, שהוא מורה על התהוות הויה חדשה והוא כמו אמצעי:

וזהו פירוש הפסוק (תהלים לג, ט) כי הוא אמר ויהי וגו'. כי הוא, זהו ענין קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד. אמר ויהי, הם בחינות אהי"ה אשר אהי"ה. הרמב"ן ריש בראשית (בראשית א, ג ד"ה ויאמר) פירש, ויאמר אלקים (בראשית א, ג), ענין אמירה בלב היא המחשבה, כמו (ישעיה מז, ח) האומרה בלבבה והחפץ כדרך (ש"א כ, ד) מה תאמר נפשך ואעשה לך, פירוש מה תרצה ותחפוץ. הרי אלו ב' בחינות, אמר ויהי, אמר היא בחינת דביקות בו, ויהי בחינת גילוי הגילוי של מעלה, ואח"כ נתגלה שמותיו יתברך לבנין ולפעולות, וזהו הוא ציוה ויעמוד, והכל נמשך מן הוא, כי הוא סיבת כל הסיבות עילות כל העילות. בראשית ברא אלקים זהו בנין העולם, אהי"ה יסוד, כמו התורה שבה נסתכל הקב"ה וברא העולם האותיות הם יסוד, ותורה היא הבנין על כן נקראו (שבת קיד, א) תלמידי חכמים בנאים. ובריש בראשית רבה (א, א) ואהיה אצלו אמון (משלי ח, ל), התורה אמרה אני הייתי כלי אמונתו כו', עיין שם. ואמר ואהיה בתוספות ו', כי אותיות שם ידו"ד הם באלפ"א בית"א עד ו', אבג"ד עולה י', ואחר כך ה"ו, הרי אותיות ידו"ד, כי הה' כפולה, וכן עולה אהי"ה כמנין יה"ו, זהו ואהי"ה אצלו אמון, והוא האומן:

ונקדים הקדמה, ואז יתבאר המאמר דחוקה חקקתי. כשנתבונן בכלל המצות נמצאים ד' עניינים כעין החלוקות המוזכרות בספר יצירה ובספרי מקובלים לענין גילוי עולמות. רשימ"ו חקיק"ה חציב"ה עשי"ה. ובדרך התגשמות הוא על דרך הפסוק (תהלים לג, ט) כי הוא אמר ויהי וגו':