מוסר על תהילים לד:י

ומצאנו, כי עבודתו היתה מאהבה ולא מיראה, והיא העבודה העליונה, ולא שיבח אותו הבורא יתברך, ביראתו אותו ולא אמר ״זרע אברהם הירא ממני״ או ״המפחד״, רק אמר (ישעיה מא) ״זרע אברהם אוהבי״. וכבר אמרנו כי היראה נכללת באהבה. ודע, כי עבודת הבורא יתברך, מיראה איננה עבודת החסידים, אלא עבודת הרשעים או אומות העולם, כמו שאמר לרשעים (ירמיה ה) ״האותי לא תיראו״. ואומר על המצריים (שמות ט) ״הירא את דבר ה׳״. מפני שלא היו עושים מצותו מאהבה, כי אם מיראה, אך לחסידים יאמר (דברים ו) ״ואהבת את ה׳ אלהיך״. (דברים יא) ״לאהבה את ה׳ אלהיכם״. ואמר באיוב (איוב א) ״איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״. ולא אמר ״אוהב אלהים״. וכן אמר (תהלים לד) ״יראו את ה׳ קדושיו״, על הרשעים, כי הרשעים כשידבקו בעבודת האל ויתקדשו מטומאתם הם נקראים ״קדושים״, כאשר אמר (במדבר יא) ״התקדשו למחר״. אך החסידים, אשר לבם טהור מיום היותם, אומר עליהם (תהלים לא) ״אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳״. ואמר על חנוך (בראשית ה) ״ויתהלך חנוך את האלהים״. ולא אמר ״ויירא חנוך את האלהים״. ואמר על נח (בראשית ו) ״איש צדיק תמים היה בדורותיו״. ועל כן אין עבודת היראה כעבודת האהבה.

והמשכיל יתן אל לבו ענין זה, ויפרוש מתאותו ולא ימלא בטנו ותאותו כבהמה, כי איזהו גבור הכובש את יצרו (אבות ד, א), ואם יצרו מפתהו שיאכל ישבר כחו ויכבשהו מתאותו ואז שורה עליו יראה וקדושה דכתיב (תהלים לד, י) יראו את ה' קדושיו. וכך כתב רבינו יונה, שבעודו תאב לאכול יניח מתאותו לכבוד הבורא. וגם בזה זובח יצרו ומתכפר לו, כי בודאי זובח התאות הגשמים וכו':

וטוב לומר אחר יראו את ה' קדושיו (תהלים לד, י), הודו לה' כי טוב וגומר (שם קלו, א), ופסוק (ירמיה יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו', אחר ברכת המזון סמוך לברכה שמברכין על הכוס. כתב מוהר"ן בפירוש ברכת המזון שלו, שראוי לומר פסוק (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, לרמוז לסעודה לעתיד שיעשה הקב"ה לצדיקים, ודוד המלך ע"ה יברך ויאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (פסחים קיט, ב):