רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י ׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט ׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר׃
שמירת הלשון
וּכְמוֹ דְּמָצִינוּ בִּבְנֵי קֹרַח, שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ אַחַר אֲבִיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה בִּזָּיוֹן לַאֲבִיהֶן, עַל כֵּן נִמְלְטוּ מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עַל אֲבִיהֶן, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת קֹרַח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים א' א'): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ", אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל קֹּרַח, "אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים", שֶׁלֹּא הָלְכוּ בַּעֲצַת אֲבִיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט"ז כ"ו): "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה", "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד", שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ז ג'): "אֶת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה" וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְאִיתָא בַּיַּלְקוּט, וּמַה זְּכוּת הָיָה בְּיָדָן שֶׁל בְּנֵי קֹרַח שֶׁיִּנָּצְלוּ? (פֵּרוּשׁ: מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עַל אֲבִיהֶן), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין אֵצֶל קֹרַח אֲבִיהֶן רוֹאִין אֶת מֹשֶה וְכוֹבְשִׁין אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. אָמְרוּ: אִם נַעֲמֹד מִפְּנֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ, אָנוּ נוֹהֲגִין בִּזָּיוֹן בְּאָבִינוּ, וּכְבָר נִצְטַוֵּינוּ עַל כִּבּוּד אָב וָאֵם. לֹא נַעֲמֹד, כְּבָר כְּתִיב (ויקרא י"ט ל"ב): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם", מוּטָב שֶׁנַּעֲמֹד מִפְּנֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין בִּזָּיוֹן בְּאָבִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְחִישׁוּ אֶת לִבָּם בִּתְשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד (תהילים מ"ה ב'): "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טּוֹב". מִזֶּה יֵשׁ לֵידַע, דְּאִם לֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר עֲצַת אָבִיו בְּמַחְלֻקְתּוֹ, לֹא יִתָּפֵשׂ בְּרִשְׁתּוֹ.