מוסר על תהילים מח:ג

וְדַע כִּי הַשּׁוֹגֵג עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לְבָאֵר. אַף כִּי הַפּוֹשֵׁעַ. רוֹצֶה לוֹמַר. מִי שֶׁשָּׁגַג לְדָבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ לוֹ לִדְאֹג וּלְפַחֵד מֵחֶטְאוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ מַה שֶׁכָּתוּב (תהילים מ"ח:ג'). יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. כַּאֲשֶׁר הָיָה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּשׁוֹגֵג. הָיָה לִבּוֹ דּוֹאֵג עָלָיו וְחָרֵד וּמְפַחֵד לְחֶטְאוֹ. עַד שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבַּן הַחַטָּאת. וְהָיָה אַךְ שָׂמֵחַ. עַל זֶה נֶאֱמַר. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וּמָה שֶׁאָמַר. יַרְכְּתֵי צָפוֹן. עַל הַמִּזְבֵּחַ דִּבֵּר. כִּי יַרְכְּתֵי צָפוֹן הָיָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כִּי הַחַטָּאת הָיְתָה נִשְׁחֶטֶת עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּלִבּוֹ תָּמִיד עַל עִנְיַן חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. וְחָרֵד וּמְפַחֵד עָלֶיהָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לוֹ. וּבִזְמַן שֶׁמַּעֲבִיר עֲבֵרָה מִנֶּגֶד עֵינָיו וְהִיא קְטַנָּה וְקַלָּה לְנֶגֶד עֵינָיו. דּוֹמֶה עִנְיָנוֹ לְמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב וְהוּא בָּז לַנְּשִׁיכָה. וְדוֹחֵק רַגְלוֹ עַל הָאָרֶץ לְהַעֲבִיר הָאֶרֶס. וְרוֹאָיו יֹאמְרוּ לוֹ. הֲלוֹא יָדַעְתָּ כִּי תַּעֲלֶה מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ.