מוסר על תהילים מט:יד

זֶ֣ה דַ֭רְכָּם כֵּ֣סֶל לָ֑מוֹ וְאַחֲרֵיהֶ֓ם ׀ בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה׃

שערי תשובה

הִנֵּה אֵלֶּה טְעָמִים נִכְבָּדִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק. וְיֵשׁ עוֹד טַעַם נִכְבָּד עוֹלֶה עַל כֻּלָּם וְאֵלָיו רָמַזְנוּ בְּפֶתַח דְּבָרֵינוּ בְּעִנְיַן הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. כִּי הַדָּבָר יָדוּעַ אֲשֶׁר מִדַּרְכֵי קִדּוּשׁ השי"ת. לְהוֹדִיעַ בְּכָל מִבְטָא שְׂפָתַיִם. וְכָל אֲשֶׁר יִרְמְזוּן עֵינַיִם. וּבְכָל הַנְהָגָה וּפֹעַל יָדַיִם. כִּי יְסוֹד נֶפֶשׁ הָאָדָם וּצְבִי עֶדְיוֹ, וְהַטּוֹב וְהָעִקָּר וְהַתּוֹעֶלֶת וְהַיְּקָר אֲשֶׁר בּוֹ. עֲבוֹדַת הש"י וְיִרְאָתוֹ וְתוֹרָתוֹ. כמ"ש כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. וְדָבָר זֶה כְּבוֹד הש"י. וְהַמְּבַזִּים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְיִרְאָתוֹ מְבַטְּלִים הַיְּדִיעָה הַזֹּאת וּמַרְאִים הַהֵפֶךְ בְּהַנְהָגָתָם. וּכְאִלּוּ אוֹמְרִים אֱמֹר כִּי אֵין הָעֲבוֹדָה עִקָּר. וְכִי הַכָּבוֹד וְהֶהָדָר לְהַצְלָחַת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם. וְכִי שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא מִבִּלְתִּי עֲבוֹדַת הש"י. וְהֵם מְחַלְּלִים אֶת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן יֹאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְיִכְלוּ בְּפִיהֶם כִּי הֵם עוֹבְדִים אֶת ה' מִבְּלִי עֵסֶק הַתּוֹרָה. הֲלֹא הַדָּבָר יָדוּעַ כִּי אֵין הָעֲבוֹדָה מִתְקַיֶּמֶת בִּלְתִּי עַל יְדֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יֶהֱגוּ בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. כִּי הֵם יוֹרוּ דֵּעָה וְיוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. וְהֵם יַעֲמִידוּהָ בְּיִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעָם. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹסְקֵי הַתּוֹרָה יִרְבּוּ הַמִּכְשׁוֹלִים וְיָשָׁר בָּאָדָם אַיִן. עַל כֵּן יְכַבְּדוּ עַבְדֵי הש"י אֶת חַכְמֵי הַתּוֹרָה לִכְבוֹד הש"י. וּלְהוֹדִיעַ כִּי עֲבוֹדָתוֹ לְבַדָּהּ הָעִקָּר הַנִּמְצָא. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל בָּרָא הש"י לִכְבוֹדוֹ. חַיָּב הָאָדָם לָשׂוּם לִבּוֹ בְּכָל עֵת לְכַבֵּד אֶת ה' וּלְקַדְּשׁוֹ בְּכָל דְּבָרָיו וּלְרוֹמְמוֹ לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ד:ב') אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. וְכַאֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וִידַבֵּר עִם חֲבֵרָיו. יִתְבּוֹנֵן בִּינָה וִידַקְדֵּק וְיַשְׁגִּיחַ בְּכָל מוֹצָא שְׂפָתָיו. לְקַדֵּשׁ אֶת ה' בִּדְבָרָיו. וּלְדַבֵּר בְּשֶׁבַח עֲבוֹדָתוֹ וּתְהִלַּת יִרְאָתוֹ. וּלְשַׁבֵּחַ עֲבוֹדוֹתָיו [עֲבָדָיו] וִירֵאָיו וְיִזְכֶּה בָּזֶה בְּהֶגְיוֹן לִבּוֹ וּמִבְטָא שְׂפָתָיו בְּלֹא יְגִיעָה וּפֹעַל כַּפַּיִם זְכוּת גְּדוֹלָה עַד שָׁמַיִם. כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי יְצִירַת הָאָדָם. וְנֶאֱמַר (משלי כ"ז:כ"א) מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ. פֵּרוּשׁ, מַעֲלוֹת הָאָדָם לְפִי מָה שֶׁיְּהַלֵּל. אִם הוּא מְשַׁבֵּחַ הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים תֵּדַע וּבָחַנְתָּ כִּי אִישׁ טוֹב הוּא וְשֹׁרֶשׁ הַצֶּדֶק נִמְצָא בּוֹ. כִּי לֹא יִמְצָא אֶת לִבּוֹ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַטּוֹב וְהַטּוֹבִים תָּמִיד בְּכָל דְּבָרָיו. וּלְגַנּוֹת הָעֲבֵרוֹת וּלְהַבְזוֹת בַּעֲלֵיהֶן. מִבְּלִי מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. וְאִם יִתָּכֵן כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹנוֹת נִסְתָּרִים, אֲבָל מֵאוֹהֲבֵי הַצֶּדֶק הוּא, וְלוֹ שֹׁרֶשׁ בַּבְּחִירָה וְהוּא מֵעֲדַת מְכַבְּדֵי ה'. וְהַמְּשַׁבֵּחַ מַעֲשִׂים מְגֻנִּים, אוֹ מְהַלֵּל רְשָׁעִים – הוּא הָרָשָׁע הַגָּמוּר וְהַמְּחַלֵּל אֶת עֲבוֹדַת הש"י.
שאל רבBookmarkShareCopy

אור ישראל

עתה מה היא היראה ומה קנייָתה – אחת היא, הרחבת הדברים הנודעים לכל, יראת העונש הנוגע לגוי' ונפש הגבה למעלה מכל יסודי תבל – אכן לא בידיעתם יוָסר האדם, במאמר רז"ל בשבת (דף ל"א) יודעין רשעים שדרכם למיתה כו' שמא תאמר שכוחה היא מהן ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה ע"ש, ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי תוָסד, להרחיב הרעיון בציורי חושי, לעורר הנפש ברגשת האברים, למשוך בקרבה דברים הנודעים, עונשי הגוי' והנפש אשר לא לזר יקומו, כ"א להאדם עצמו העושה העבירה, הוא בעצמו יענש בעונש מר באין מנחם:
שאל רבBookmarkShareCopy

אור ישראל

ויש לבאר הדבר, כי המחברים יכנו את השכל בשם יצר טוב, ויתר כחות נפשות האדם בשם יצר הרע (עיין חובת הלבבות שער עבודת אלהים בשו"ת השכל עם הנפש), באור הדבר, כי השכל לכל תכלית הוא חוקר, לא ישים עין בינתו בקרוב אל מראה הדבר כי תאוה הוא לעינים, ולא אל הרגשו כי מתוק הוא לחיך, רק מרחוק הוא צופה אל תכליתו, אם ישר הוא אז מראשיתו ישפוט השכל עליו להחזיק בו, וכחות נפש האדם, זה דרכם כסל למו לחזות מקרוב, ואת אשר ינעם להחושים יקריבו אל נפשם, אף כי מרה תהיה באחרונה, וכאשר כל מעשה האדם יביא האלהים במשפט, אם טוב ואם רע, ע"כ שופט שכל הישר לשמור כל מוצא פי ה' זהו יצר טוב, אכן כחות נפש האדם, ימשכו ברשתם את הערב לשעתו, גם להמרות נגד ה', זהו יצר הרע, וכשהאדם במצב כבישת המדות ותאוות כחות נפשו ע"י השכל המכבישם, נקרא עובד ה' ביצר טוב הוא השכל. וכשהוא במצב תיקון המדות ותאוות כחות נפשו, עד אשר לא יחפצו רק את אשר ה' דורש מאתם, נקרא עובד ה' ביצר הרע, הם כחות הנפשיות אשר עצמותם לרוע, והאדם תקנם למתק מרירותם להפכם לטוב, זהו בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע, בכבישת המדות ובתיקון המדות (כנ"ל):
שאל רבBookmarkShareCopy