מוסר על תהילים מט:כ

וְדַע כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע אֲשֶׁר כָּל תַּאֲוָתָהּ לְחֶפְצֵי הַגּוּף בְּחַיָּיו. וְנִפְרֶדֶת תַּאֲוָתָהּ מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְנִבְדֶּלֶת מִשָּׁרָשֶׁיהָ. תֵּרֵד בְּמוֹתוֹ לְמַטָּה לָאָרֶץ אֶל מְקוֹם תַּאֲוָתָהּ. וִיהִי תּוֹלַדְתָּהּ כְּטֶבַע הֶעָפָר לָרֶדֶת וְלֹא לַעֲלוֹת. אֲבָל יַעֲלוּהָ לַמָּרוֹם לַדִּין וְלַמִּשְׁפָּט. וְלִרְאוֹת אֵיךְ הֶחֱלִיפָה מָרוֹם בִּשְׁאוֹל. כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ אֶת הָאֶבֶן עַל יַד כַּף הַקֶּלַע וְאַחֲרֵי עֲלוֹתָהּ לַמָּרוֹם תֵּרֵד בְּטִבְעָהּ לְמַטָּה לָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר הָאֶבֶן חוֹזֶרֶת וְנוֹפֶלֶת לָאָרֶץ אַחֲרֵי הַזְּרִיקָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה:כ"ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי אַחַת נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים וְאַחַת נִשְׁמָתָן שֶׁל רְשָׁעִים (יש כאן חסרון וצ"ל אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למעלה ונידונין שם. נשמתן של צדיקים זוכות בדין ונגנזות תחת כסא הכבוד ונשמתן של רשעים) חוֹזְרוֹת וְיוֹרְדוֹת וּמִטָּרְפוֹת לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (משלי י"א:ז') בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה. כִּי לֹא תִּהְיֶה תִּקְוָה לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לָאוֹר שֶׁנֶּאֱמַר עַל נֶפֶשׁ הָרָשָׁע (תהילים מ"ט:כ') תָּבֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר.