מוסר על תהילים מ:י

וּמִי שֶׁהוּא פָּנוּי, יֹאמַר אֵלּוּ הַפְּסוּקִים הַמְרַמְּזִים כָּל אֶחָד עַל אֵבָר הַמְיֻחָד: וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רָאשִׁי; בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רַב, הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא, ה' אַתָּה יָדַעְתָּ; אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי; פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת ה' בָּרָא מְאִירַת עֵינַיִם; שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ; לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפַצְתִּי, וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעַי; כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ; אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי; רַגְלִי עָמְדָה בַּמִּישׁוֹר, בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר מִשְׁנָה אַחַת, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַגּוּף וְרֹאשׁ הָאָדָם וְתוֹכוֹ וְסוֹפוֹ, וְזֶהוּ: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ — לֹא יַפְסִיק. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר פָּסוּק: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְווֹתָיו שְׁמֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם — שֶׁהַפָּסוּק כּוֹלֵל כָּל הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת. וְכָל מִי שֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ, אָז טוֹב לוֹ יִהְיֶה סֶלָה.

בילקוט ריש ויקהל איתא, ויקהל משה (שמות לה, א), רבותינו בעלי אגדה אומרים, מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד. אמר הקב"ה, עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת וליכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. ומכאן אמרו, משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג. אמר משה לישראל, אם אתם עושין כסדר הזה, הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותו בעולמו, שנאמר (ישעיה מג, יב) ואתם עדי נאום ה' ואני אל. וכן דוד הוא אומר (תהלים מ, י), בשרתי צדק בקהל רב. וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד, והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה. אלא שהיה פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמען אוזן מעולם, עד כאן לשונו: