מוסר על תהילים נא:יד

וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל הַשֵּׁם. לִמְחוֹת כָּעָב פְּשָׁעָיו וְכֶעָנָן חַטֹּאתָיו. וְשֶׁיַּחְפֹּץ בּוֹ וְיִרְצֵהוּ וְיֵעָתֵר לוֹ כַּאֲשֶׁר אִם לֹא חָטָא. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי אֱלִיהוּא עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אַחֲרֵי הַיִּסּוּרִין (איוב ל"ג:כ"ו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. כִּי יִתָּכֵן לִהְיוֹת הֶעָוֹן נִסְלָח וְנִפְדֶּה מִכָּל הַיִּסּוּרִין וּמִכָּל גְּזֵרָה. וְאֵין לַשֵּׁם חֵפֶץ בּוֹ. וּמִנְחָה לֹא יִרְצֶה מִיָּדוֹ. וְתַאֲוַת הַצַּדִּיקִים מִן הַהַצְלָחוֹת לְהָפֵק רָצוֹן מֵהַשֵּׁם וְשֶׁיַּחְפֹּץ בָּהֶם. וּרְצוֹנוֹ הַחַיִּים הַקַּיָּמִים וְהָאֲמִתִּיִּים וְהָאוֹר הַגָּדוֹל הַכּוֹלֵל כָּל הַנְּעִימוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל':ו') חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר (תהילים פ':כ') ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין לָנוּ אֶלָּא הֶאָרַת פָּנֶיךָ. וְהוּא עִנְיַן הָרָצוֹן וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ וּבֵאַרְנוּ זֶה. עַל כֵּן תִּרְאֶה בִּתְפִלַּת דָּוִד בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי שֶׁאָמַר (תהילים נ"א:ד') הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. הִתְפַּלֵּל עוֹד עַל הָרָצוֹן לִהְיוֹת רָצוֹן הש"י בּוֹ כְּקֹדֶם הַחֵטְא. וְאָמַר (תהילים נ"א:י"ג) אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. אַחֲרֵי כֵן הִתְפַּלֵּל וְאָמַר (תהילים נ"א:י"ד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ. שֶׁיִּהְיֶה נִסֵּי הַשֵּׁם וְיִשְׁעוֹ מְצוּיִים אִתּוֹ וְשֶׁתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר (שם) וְרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי. פֵּרוּשׁוֹ – הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִפְּנֵי פִּשְׁעִי וְאֵינִי רָאוּי לְנִסֶּיךָ וּלְהִגָּלוֹת עָלַי זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ. וְאִם נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי. אֵינִי כְּדַאי לִהְיוֹת נֶאֱהָב וְרָצוּי כְּיַרְחֵי קֶדֶם. אֲבָל בְּרוּחַ נְדִיבָה תִּסְמְכֵנִי כִּי אֵין קֵץ לְנִדְבָתְךָ וְטוֹבָתְךָ וּבָא "וְרוּחַ" בְּחֶסְרוֹן בֵּי"ת. כְּמוֹ (בראשית כ"ז:ל"ז) וְדָגָן וְתִירוֹשׁ סְמַכְתִּיו. וּבָעִנְיָן הַזֶּה אָמַר הוֹשֵׁעַ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (הושע י"ד:ה') אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. עִנְיַן אֹהֲבֵם נְדָבָה כְּעִנְיָן מָה שֶׁאָמַר דָּוִד [ורוח נדיבה] תִּסְמְכֵנִי.

לשון אבא מורי זלה"ה בספר עמק ברכה, שורת הדין היה נותן, מי שחטא לאדון הכל אין לו מחילה עולמית ואפילו בתשובה גמורה, כמאמר הנביא (מיכה ו, ו-ז) במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, האקדמנו בעולות וגו'. הירצה באלפים אלים וגו', האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי. אמר, כל כך היה ראוי לתת שכר גדול להנצל מן העונש על העבירות, שאיננו יודע כמה יתן ומה יספיק לזה, אם אלפי אלים או רבבות נחלי שמן, או יתן בכורו שכר פשעיו או פרי בטנו בחטאת נפשו, וכל זה ממה שיורה שהשכל נותן שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו, כי אפילו מלך בשר ודם אם צוה על אחד מעבדיו עשה כך וכך או לא תעשה כך וכך, והוא עובר על מצות המלך קטנה או גדולה, האמור יאמר אותו העבד למלך, אדוני המלך, עברתי על מצותיך אעשה תשובה על זה. כי בודאי כל תשובה בעולם לא יועיל לו רק אחת דתו להמית, כי חמת מלך מלאך המות על מי שעובר על ציווייו. ק"ו בנו של ק"ו מי שעובר על מצות מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהשכל נותן שלא יהיה לו תקנה בתשובה כי אם במיתה. וכמו שאמרו רז"ל במדרש (עי' ירושלמי מכות ב, ו), שאלו לחכמה, חוטא מה ענשו. אמרה (משלי יג, כא), חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה, חוטא מה עונשו. אמרה (יחזקאל יח, ד) הנפש החטאת היא תמות וכו'. עד שאלו להקב"ה, חוטא מה ענשו. אמר, יעשה תשובה ויתודה ויתכפר, דכתיב (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. הדא הוא דכתיב (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, עד כאן. הנך רואה כי החכמה האנושית והמדריגה הנבואיית לא גזרו בחוטא שום תיקון כלל, כי זאת אומרת חטאים תרדוף רעה, וזאת אומרת הנפש החטאת תמות, ולדברי שניהם יהיה החוטא חייב מיתה בידי שמים עכ"פ. כי באמת התשובה אין לה מקום לפי שורת הדין והשכל. אבל היא דרך חסד ונדבה הנמשך מהש"י על בעל תשובה, כי חפץ חסד הוא, ואינו חפץ בהשחתת הרשעים אלא שיחזרו בתשובה, ויהיו כמ"ש במדרש דלעיל שאלו להקב"ה מה עונשו, אמר יעשה תשובה ויתודה ויתכפר וכו', וזהו מצד החסד שנתחסד הש"י עם האדם לפתוח לו שערי תשובה ברחמיו וברוב חסדיו להנטותו לתחיה. וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נא, יד) כשהיה שב בתשובה על ענין בת שבע, ורוח נדיבה תסמכני, כלומר דרך נדבה וחסד, לא שהדין כך הוא:

נדיבות יהיה נדיב לב לכל אדם, לעשות צדקה וגמילות חסדים בממונו ובגופו ובכל לבבו ובכל נפשו ובעצות טובות ותנחומים וכדומה, ויתפלל על זה להשם יתברך באמרו (תהלים נא יד) ורוח נדיבה תסמכני: